מראה הפנים על תלמוד ירושלמי סוטה א:א:ט

עידי קינוי שנמצאו זוממין לוקין. כן פסק הרמב"ם ז"ל בפ' כ"א מהל' עדות הל"ח ובכ"מ שם לא מצויין מקומו וז"ל הרמב"ם שם עידי קינוי וסתירה שהוזמו לוקין בא עד אחד והעיד שזנתה אחר קינוי וסתירה ונמצאו זוממין משלמין כנגד הכתובה ואין לוקין עכ"ל ונראה דטעמא דמחלק בין רישא לסיפא דבעדי סתירה בעיא דלא אפשיטא היא הכא ולפיכך כתב דלוקין ואין משלמין ובעד טומאה משלם שרצה להפסיד כתובה ואע"ג דמהכא משמע דאפי' עדי סתירה הן הגורמין להפסיד כתובתה ואפ"ה לא איפשיט' דיש לומר דרבינו מפרש להבעיא דהכא אליבא מאי דקי"ל משלם ואינו לוקה והכי קאמר מהו שישלמו ואין לוקין מי נימא דלא מכחן מפסדת כתובתה וא"כ משלמין אבל לא לוקין או דנימא דאין למדין דבר דבר בעדי' זוממין דשאני היכא שהעידו שתיי' לחבירו ממון דמשלמין אבל הכא שלא העידו אלא על הסתירה ויכולין לומר לא להפסידה מכתובתה באנו דאפשר שתשתה ותמצא טהורה אבל בעדי טומאה לא קא מיבעיא ליה דמשלמין דהוי כשאר עדים שרצו לחייבו ממון וזה הפירוש עולה כהוגן ולפי מאי דפסק הרמב"ם ז"ל: