מראה הפנים על תלמוד ירושלמי שבועות ז:ב:ד

עובדא הוה באריסיה דבר זיזא. עיקרא דמילתא נחבאר בפ' הכונס הלכה ו'. והרי"ף ז"ל הביא שם לזה ומשמע דתפסה להלכה כדכתב בעה"ת בשער כ"ט ובכמה מקומות דכל ירושלמי שהביא הרי"ף להלכה קבעה ומשמע מפסק ר' חייא דקאי למסקנא דאמרינן עביד אינש דלא מפרסם נפשיה ובפרקין התם אמרינן והביא הרי"ף ז"ל להא דאמר רב יימר לרב אשי טענו כסא דכספא מאי א"ל חזינן אי אינש דאמיד הוא או אינש דמהימן וכו' ואי לא לא ולפ"ז היה צריך לחלק כמ"ש הרא"ש ז"ל בפ' הכונס דף ס"ב ע"א גבי ההוא גברא דבטש בכוספתא דחבריה וכו' ולא תקשה לך מעובדא דאריסיה דבר זיזא שהביא רב אלפס ז"ל דמסיק ר' חייא שיחזירו הפקדון לבני דאריסיה דבר זיזא אע"ג דלא הוה אמיד דשאני התם דאריסיה דבר זיזא הפקיד הפקדון וכדי לאחזוקי ממונא בחזקת המפקיד אמרינן אדם עשוי שלא להשביע את עצמו אבל לענין אפוקי ממונא מן המזיק אזלינן בתר אומדנא עכ"ל וכל זה קשיא התם לפי' הראשון שפי' שם הרא"ש בהאי עובדא דהאי ש"ס דפ' הכונס שהביא ג"כ הרי"ף שם בחד בר נש אפקיד גבי חבריה חד שק צריר וכו' דלענין תקנת נגזל באש מיתפרשא ועלה גרסינן ר' יוחנן בעי מהו שיטענו לו דבר שאין ראוין לו נישמעינה מן הדא דאריסיה דבר זיזא וכו' וא"כ הוה משמע מסוגיא דהאי ש"ס דלא מחלק בין מזיק לפקדון אבל לפי' הגאונים ז"ל והסכים הרא"ש ז"ל בסוף דבריו שם וכבר בארתי מזה בארוכה בפ' הכונס וכן במכלתין בסוף פ' דלעיל דאין לזוז מהאי פירושא דעובדא דחד שק צריר בפקדון מיירי וא"כ ניחא סוגיא דהתם דקא פשיט ר' יוחנן פקדון מפקדון ובהכי ניחא התימא שהניח מהרי"ח והובא בהג"א שם דהתם מסיק אע"ג דלא אמיד דבעי ר' יוחנן וכו' ע"ש דל"ק מסוגיא דהתם דלא כתב הרא"ש לחלק כן אלא למאי דמסיק שאין לזוז מדברי הגאונים שפי' לעובדא דשק צריר בפקדון הזה ולאו לענין דינא דנגזל באשו וכמו שבארתי שם בטענת נפקד ומפקיד. אלא דסוגיא דהכא אכתי קשיא חילוק שמחלק הרא"ש ז"ל דהכא משמע דגם בגזלן טוען עליו אפי' דברים דלאו אמיד והיה צ"ל דסוגיא דהכא פליגא אש"ס דילן בדין דנגזל. ודעת הרמב"ם ז"ל דלא מחלקינן בין נגזל למפקיד ואיפכא הוי דבשניהן אינו יכול לטעון עליו כ"א דברים דאמיד בהו או אינש מהימן הוא דמפקדי אינשי גביה כדכתב בפ"ד מהלכות גזילה הל' ג' גבי נגזל ובפ"ה מהל' שאלה ופקדון הל' ו' וז' גבי מפקיד והבאתי מזה בסוף פ' דלעיל. וצ"ל דסמוך לדין פקדון אהא דאמרי' פ' הכותב דף פ"ה ע"ב ההוא גברא דאפקיד שב מרגניתא וכו' חדא דידענא ביה דר' מיאשא דלא אמיד ועוד הא קיהיב סימנא ולא אמרן וכו' והביא הוא ז"ל לדין זה בפ"ו שם הל' ד' ומשמע דדעתו ז"ל כיון דלהוציא מן היתומים הוא בעינן כל הני טעמי אבל מיניה דידיה אפי' אין כאן אלא האי מילתא דלא הוה אמיד ולאו אינש מהימן הוא דמפקדי גביה לא היה נאמן בכה"ג אם היה איזה טענה והכחשה ביניהם בענין הפקדון כדמוכרח מדבריו דלעיל בפ"ה. ובענין טענות לאפוקי מידי יתומים רבו בהם השיטות ותליא בפירושא חדא ועוד דפ' הכותב הנזכר ככתוב בס' הצבא לבעל המאור ז"ל דמפרש דתרתי טעמי בעינן והרמב"ן ז"ל השיג עליו שם ומקצת הדברים נמצא בס' המלחמות פ' הגוזל בתרא ואין כאן מקומו להאריך: