מראה הפנים על תלמוד ירושלמי שבועות ה:א:ד
Mareh HaPanim on Yerushalmi Shevuos 5:1:4 (Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Shevuot 5:1:4) · מראה הפנים על תלמוד ירושלמי שבועות · free full Hebrew text
Open in the reader →בן עזאי אומר שלש אבדות הן. האי ברייתא מייתי לה בבלי פ' הגוזל קמא דף ק"ה ע"ב וכגי' דת"כ שהבאתי בפנים ופריך התם לא בה ולא במוצאיה קושטא אישתבע אימא בה ובמוצאיה וכדמגיה נמי הכא כיני מתני' וכו' וכדפרישית. ורש"י ז"ל פי' שם ובעד אחד קמיירי ולכאורה למאן דמפרש כולהו לפטורא א"כ בהכיר בה ולא במוצאיה ובמוצאיה ולא בה בשני עדים נמי לא הוי אלא גורם לממון וכדפרישית להסוגיא בסברא זו ועיין לקמן בפירוש הסוגיא והוא עיקר וראיתי בשיטה מקובצת למב"א ז"ל שכתב שם באמת דצ"ל דבאלו שתי חלוקות אפי' בשני עדים גורם לממון הוי. והקשה שם עוד בשם הר"מ ז"ל דלמאי דקאמר שמואל התם לחיובא א"כ בהני שתי חלוקות הוי גורם דגורם דהא בה ולא במוצאיה איכא ב' ספיקות מי יימר דמשכחת מוצאה וא"נ משכחת ליה דילמא טעין נאנסה הימנו. וישבע על זה. וכן במוצאיה ולא בה מי יימר דאבדתך מצא וא"נ דידך אשכח דילמא טעין נאנסה ואמרינן לעיל בפ"ד דאפי' להרא"ש דס"ל גורם לממון כממון דמי מודה הוא בגורם דגורם כגון בעדי קינוי דסוטה דפטור ותירץ בשם הרא"ש ז"ל דבאמת שמואל לא קאי אלא אחלוקה דהכיר בה ובמוצאה. אבל בשם הראב"ד והרמ"ה ז"ל כתב דמיירי שיש כאן טענה בין התובע והנתבע ומכירין להנתבע ופי' בה ולא במוצאיה שמכיר העד שהחפץ זה של התובע היה אבל לא הכיר במוצאיה שאינו יודע אם בא ליד הנתבע בתורת מציאה והנתבע טוען מעולם לא היתה של תובע והכיר במוצאיה ולא בה היינו שראה שבאה ליד הנתבע בתורת מציאה אלא שאינו יודע אם היתה של תובע זה אם לאו והנתבע טוען מעולם לא באת לידו בתורת מציאה אלא התובע מכרה לו או נתנו לו במתנה. והשתא בעד אחד חד גורם הוא דהוי בכל החלוקות ובשני עדים לעולם מחייבי קרבן שבועה דאלו הוה מסהדי מיחייב הנתבע לשלם. ולפי פי' זה וסברא זו שפיר טפי מיתפרשא למ"ד כולהו לחיובא וכר' מנא דהכא ואתיא כמ"ד גורם לממון כממון דמי. וכן נמי למ"ד כולהו לפטורא דהכי קי"ל תו לא קשיא מידי דבשני עדים לא מיתוקמא כלל דודאי בכה"ג מיחייבי קרבן שבועה דכפירת ממון הוי כדאמרן. ויש לפרש הסוגיא בענין אחר דהא דר' מנא לא קאי לתרץ קושיא דר' יוסי אלא דהכי פירושא דר' ירמיה קאמר דכולהו לפטור והיינו בעד א' כדלעיל ועלה קאמר ר' יעקב בשם ר' יוסי דלית כן כלומר דר' יוסי לא החליט הדבר לפרש הברייתא כולה לפטור אלא דר' יוסי בלשון בעיא קאמר ויהא כאן הפטור משום דמספקא ליה אי אמרינן דבר הגורם לממון כממון הוא או לא והא דר' מנא למילתא באנפי נפשא ולפרש הברייתא בענין שלש אבידות קאי וה"ק דלפי הגי' לא משכחת הכא ג' אבדות משום דקשיא ליה על החלוקה לא בה ולא במוצאיה כדאקשינן לעיל והלכך קאמר דכן צריך לגרוס בברייתא. ביודע בה ובמוצאיה. בה ולא במוצאיה. כלומר הנך שפיר הוו. לא בה ולא במוצאיה בתמיה הא לא מיתוקמא. והשתא מסיים דה"ג בה ובמוצאיה דאנ' קיימין להא שפיר דה"ק אלא שמכחש בה ובמוצאיה. והב' במוצאיה ולא בה והג' בה ולא במוצאיה וכיני מתני' וכו' בחלוקה הא' כדאמרן: