מראה הפנים על תלמוד ירושלמי שבועות ד:ג:ג

והוא שיחזור בו שני וכו'. דברי האי ש"ס לכאורה מתפרשין למאי דנקט שיחזור בו שני כדפרישית בפנים ועיין לקמן. והתם דף ל"ב ע"ב מוקי לה דקאמר וחזר והודה א' מהן כדי דיבור וכו' ועל הראשון שחזר מתפרש וכדכתב הר"ן ז"ל וליישב קושית התוס' שהקשו שם ד"ה אבל כפירה והודאה וכו' וכמה שרמזתי זה בפי' המתני' אבל לכאורה קשה דאכתי גם להא שמעינן מרישא דהרי התוס' כתבו לעיל דטעם דהשני חייב משום שאינו יכול לתלות בראשון שאף הראשון הוא יכול לחזור ולהודות תוך כ"ד של השני וא"כ היינו הודאה וכפירה דתרי גברי וכן הקשה המהרש"א דבדברי הר"ן אינו מתיישב קושית התוספות דהכא. ולענ"ד נראה ליישב בהכי דהא לסברת התוס' כמו שנראה לכאורה לפרש שכתבו לטעם חיוב השני ברישא מפני שאם הראשון וכו' איכא למידק דאכתי השני יוכל לומר הרי לא חזר ואם היה חוזר גם אני הייתי חוזר תוך כדי דיבורו אלא דע"כ הכוונה כך היא דלאו משום שאף הראשון יכול לחזור תוך כ"ד של כפירת השני קאמרי דהא ליתא כדאמרן ולא שמעינן מידי בהודאה וכפירה דתרי גברי אלא דהכא היינו טעמא משום דאומרים להשני את מאי אכפת לך בהראשון היה לך לחזור תוך כדי דיבור ואם תאמר מה היה מועיל חזרה שלי הרי הראשון עומד בכפירתו ואיני אלא עד אחד לא היא דאם היית חוזר בך היה גם הראשון חוזר בו תוך כדי דבורך וא"כ עיקר הטענה על השני מחמת שגם הראשון יכול לחזור ולהודות תוך כ"ד של הודאת השני ולא אחר תוך כ"ד של כפירתו וזהו ג"כ פי' דברי התוס' דלעיל שאף הראשון יכול לחזור ולהודות וכו' ר"ל תוך כ"ד של הודאת השני. והשתא לא שמעינן מרישא אלא הודאה והודאה דתרי גברי והכא קמ"ל אפי' כפירה והודאה דתרי גברי והשתא יש לפרש הא דהכא נמי בכעין זה והא דקאמר והוא שיחזור בו שני בתוך כ"ד הראשון על הראשון ממש קאי וה"פ דמיירי שכפרו שניהם בתחילה וחזר הראשון והודה תוך כ"ד של השני והשתא הכופר חייב והוא השני שעמד בכפירתו ומפרש ר' יוסי טעמא והוא שיחזור וכו' כלומר שהרי עכשיו יכול לחזור בו גם השני תוך כ"ד של הראשון שאם יחזור בו ראשון וכו' כלומר דמסיים דעיקר מה דקמ"ל בסיפא הוא שאם יחזור בו ראשון תוך כ"ד של השני מקבלין אותו ואע"ג דהוי הודאה תוך כ"ד דכפירה בתרי גברי וא"כ עכשיו נעשה שני ראשון שלאחר שהודה הראשון היה לו גם להשני לחזור בו ולהודות ודין הראשון על השני ולפיכך חייב: