מראה הפנים על תלמוד ירושלמי שבועות ב:א:ח
Mareh HaPanim on Yerushalmi Shevuos 2:1:8 (Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Shevuot 2:1:8) · מראה הפנים על תלמוד ירושלמי שבועות · free full Hebrew text
Open in the reader →נטמא במת ולא ידע בשרץ ולא ידע וכו'. כל זה נראה דאליבא דר"א הוא דאיכא למיבעי הכי דס"ל עד שידע באיזו אב הטומאה הוא דנטמא כדמפרש חזקיה התם וכן הכא לקמן אליביה אבל למאי דקי"ל דאע"פ שלא ידע באיזו טומאה אלא דידע שהוא טמא הויא ידיעה בתחילה אין נ"מ בדינים אלו דאפי' נודע לו על השרץ בתחילה ונכנס למקדש בהעלמו תו לא איכפת לן אם היה עוד טמא בחמורה או לא דהא כל דהויא ליה ידיעה מאיזה טומאה שתהי' הויא ידיעה בתחילה:
ירד לטבול מטומאה חמורה ונסמכה לו טומאה קלה וכו'. למאי דפרישית בפנים משמע דאף שטבל לקלה לא עלתה לו לטומאה החמורה כדנראה לכאורה מפשטה דהסוגיא. אבל קשיא לי וכי היכי מצינו כוונה לטבילה בשביל טומאה זו או בשביל זו ובהדיא אמרינן בפשיטות בכריתות דף ח' ע"א מאן דמחייב חמשה טבילות כיון דטביל חדא זימנא איטהר. ולא מחלקינן אם נסמכה לו טומאה חמורה או לא ואין שום סברא לחלק בזה ואפילו בענין כוונה לטהרה דאמרי' הוחזק לקל לא הוחזק לחמור כאותה ששנינו גבי מעלות בפ"ב דחגיגה התם משום להחזיקו בטהרה והמוחזק למעשר לא הוחזק לתרומה וכו' ואין זה ענין כלל להא דהכא בענין טבילה להעלותו מטומאה ולא מיתפרשא שמועתא דהכא בעניו זה ועוד דכל אלו שנשנו שם מעלות דרבנן בעלמא הן כדמשמע מהסוגיא דהתם וכ"כ הרמב"ם ז"ל בפ' י"ג מהל' אבות הטומאות בהל' ב' וכל מעלות האלו מד"ס אבל דין תורה הואיל וטבל מכל מקום הרי הוא טהור לכל ולא שייך זה לכאן דקאמר שאם טבל ונכנס למקדש חייב. ומשום זה לא מיתפרשא הסוגיא דהכא גם בענין הערב שמש ולומר דטומאה קלה היינו טומאה דרבנן דלא בעי הערב שמש וטומאה חמורה היינו טומאה דאורייתא ואין להאריך בזה דאינו עולה כלל לפירוש הסוגיא ולא להדיוקים דמדייק הא מטומאה חמורה וכו'. והיותר נראה בביאור הסוגיא דלענין טומאה הצפה על פני המים מיתפרשא וכהאי דתנן בפ"ט דנזיר בסוף מתני' שהבאתי לעיל כיצד ירד לטבול במערה ונמצא מת צף על פי המערה טמא וכו' שחזקת טמא טמא וחזקת טהור טהור וכדאמרינן התם דהא דתנן בפ"ד דטהרות ספק טומאה צפה על פני המים טהור בטומאת שרץ הוא אבל בספק טומאת מת צפה טמא ובדין זה מיתפרשא הסוגיא שפיר וה"פ ירד לטבול מטומאה חמורה מטומאת מת ונסמכה לו טומאה קלה טומאת שרץ צפה על פני המים ספק נגעה בו ספק לא נגעה בו עלתה לו הטבילה כדמפרש דהא דקאמר עלתה לו טומאה קלה כלומר שאינה מטמאה אותו מספק וטבילה מעלייתא הויא ליידא מילה שאם טבל ונכנס למקדש פטור והא דקאמר ירד לטבול מטומאה חמורה לרבותא קאמר דאע"פ שהיה טמא טומאת מת לא אמרי' בזה חזקת טמא טמא משום דספק טומאת שרץ צפה על פני המים טהור ירד לטבול מטומאה קלה. זהו ג"כ לרבותא אע"פ שלא היה בחזקת טמא מטומאת מת אלא בחזקת טמא טומאה קלה משרץ ונסמכה לו על פני המים טומאת מת החמורה ספק נגע ספק לא נגע. לא עלתה לו טומאה חמורה להקל בה מספק ולומר שכיון שטבל לא מטמאינן ליה הואיל וספק טומאת מת הצפה טמא הוא. ליידא מילה שאע"פ שטבל ונכנס למקדש חייב כדהתם במשנה הנזכרת דשמא בעלייתו נגעה בו הטומאה. הא מטומאה חמורה וכו' זהו פשוט וכן דיוקא הא מטומאה קלה וכו' לפי שחזקת טמא טמא וא"כ ירד לטבול מחמורה וסמכה לו חמורה על פני המים טמא ולא הוה צריכא למיתני הא אלא משום דיוקא אחרינא דדוקא ירד לטבול מקלה ונסמכה לו חמורה מחמרינן הא ירד לטבול מטומאת שרץ קלה ונסמכה לו עוד טומאה קלה אחרת וספק נגע ספק לא נגע לא מחמרינן וכדאמרן וזהו עיקר רבותא מאי דקמ"ל דלא שמעינן להא בהדיא מההיא מתני' דנזיר. והכא לא איפשטא הבעיא בענין סככות ופרעות וכבר נתבאר בפ"ז דנזיר דהמסקנא דסבכות ופרעות אין להן טומאה מן התורה וכדעת הרמב"ם ז"ל שכל טומאה שאין הנזיר מגלח עליה אינה דין תורה וע"ש: