מראה הפנים על תלמוד ירושלמי שבועות א:א:ד
Mareh HaPanim on Yerushalmi Shevuos 1:1:4 (Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Shevuot 1:1:4) · מראה הפנים על תלמוד ירושלמי שבועות · free full Hebrew text
Open in the reader →אמר רבי יוסי שאל יהושע בן ר"ע את ר"ע וכו'. סוגיא זו מסוגיות הקשות שבש"ס הזה וכבר בארתי בפנים בס"ד. והתוס' בדף ה' ע"ב ד"ה א"כ טיהרת סיד וכו' תמהו על דאמר הכא בדברי ר' יוסי בר' בון שאינן מצטרפות זה עם זה ונראה דט"ס הוא דהא בהדיא דריש בת"כ מן והיה מלמד שמצטרפין זה עם זה וכ"כ הר"ש ז"ל בפ"ק דנגעים דט"ס הוא ושהן גרסינן. ומ"ש שם דשיטתא דהכא אין שוה עם הש"ס שלנו ולא לתוספתא ולא לת"כ. כבר בארתי בפנים דשיטה זו עולה כפי הברייתא דת"כ בענין כהה וכהה מן הכהה. ובאמת לא מצאתי שביארו להעיקר מה דקשה לכאורה מאד במאי דאמר והתורה אמרה והנה כהה הנגע הכהה טמא והלא הכתוב הזה בשבוע השני ובטהרה מישתעי. וראיתי להרמב"ן ז"ל בחידושיו בכתיבת יד שהביא במקצת מהסוגיא מן ויהא זה למעלה מזה עד שמואל אמר ולא ביאר כלום בענין והתורה אמרה וכו' כ"א שכתב הא למדנו דלרבנן דאמרי אין זה למעלה מזה לא נקרא הקרום כהה מן הכהה ואע"פ שיהא דיהא מכולן וזה מבואר הוא והוא ז"ל לא כתב אלא להביא ראיה ולהתיר הפירוש מהי"מ דלרבנן סיד ושאת שוין הן והוא דעת הבעל המאור וגם דעת הראב"ד ז"ל בהשגות בפ"א מהל' טומאת צרעת והכריח עוד לזה מההיא דרב אדא דאמר התם במשל דרבנן כגון מלכא ואלקפטא ורופילא וריש גלותא ומקשי האי זה למעלה מזה הוא אלא כגון מלכא ורופילא ואלקפטא וריש גלותא א"כ נמצאת למד דאלקפטא הוא יותר חשוב מרופילא ואפ"ה אמרינן כגון מלכא ורופילא וכו' אלמא הסיד למטה מן השאת כמו שרופילא למטה מאלקפטא והיא ממראה הבהרת ולא ממראה השאת וכ"כ הוא ז"ל בספר המלחמות. ואין זה צריך לעניינו בביאור מה דאמר הכא והתורה אמרה וכו' וכבר בארתיה אני בפנים. ויש לקרב לפ"ז מה דאמר הכא דאין זה למעלה מזה אלא דמצטרף הסיד עם הבהרת והקרום עם השאת למאי דמדחי הש"ס התם דאין ללמוד מדברי ר"ע ותשובתו מכאן דזה למעלה מזה הוא אלא דילמא שאת ותולדתה בהרת ותולדותה ואין להאריך בזה בהיות שכבר מבואר הוא דלרבנן לא אמרי' זה למעלה מזה ונמצאת אומר דכולן מצטרפין זה עם זה דאפי' סיד עם בהרת וקרום עם שאת אמרינן דמצטרפין לרבנן וכמה שפסק הרמב"ם ז"ל שם הל' ג' וכסתם מתני' דנגעים ארבע מראות האלו כולן מצטרפין זה עם זה וכו'. כ"א נשאר עלינו לבאר בענין ההיא ברייתא דת"כ. שהבאתי בפנים דדריש על קרא והנה כהה ומפרש ליה כהה ממראיו ולא למטה מד' מראות ומעתה צריך ביאור וטעם לדברי הרמב"ם ז"ל שם סוף הפרק דלא מפרש להאי קרא כמבואר בת"כ בהדיא שכתב שם וז"ל בהרת שהיתה עזה כשלג ולאחר הסגר נעשית כהה כקרום ביצה או שהיתה בתחלה כקרום ביצה ונעשית כשלג הרי היא כמות שהיתה שאין עזות המראה סימן טומאה ולא כהייתו סימן טהרה אלא אם נתמעט מד' מראות ונעשית כהה מקרום ביצה שהרי נעשית בוהק ולפיכך טהור וא"כ מהו זה שנאמר בתורה והנה כהה הנגע ולא פשה הנגע בעור וטהרו הכהן שאם כהה מד' מראות טהור וכן אם לא כהה ולא פשה ולא נולדה בו לא שער לבן ולא מחיה הרי זה טהור. והנה זה מבואר לנו דלענין דינא לא נ"מ מידי בין דרשא דת"כ ופירושא דקרא ובין הפי' שפי' הוא ז"ל שהרי לפירוש דהת"כ דכהה ממראיו הוא ולא למטה מד' מראות ע"כ. דמפרשינן לקרא הכי והנה כהה וגם לא פשה לפיכך טהור הוא דאע"ג דלפי האמת הוה קשה לכאורה והנה כהה דקאמר שהרי אפי' עמד המראה בעיניו בהסגר השני טהור הוא אם לא נולד לו שום סי' טומאה כמו פישיון או שער לבן או מתיה כדתנן בהדיא בפ"ק דנגעים במתני' הנזכר לעיל לפטור את העומד בסוף שבוע שני ומשום הכי תמהו המפרשים ז"ל על רש"י ז"ל שפי' בחומש כהה הוכהה ממראיתו הא אם עמד במראיתו או פשה טמא והא לא מצינו עומד בעיניו בב' שבועות שהוא טמא כי אם בנגעי בגדים כדתנן בפ' י"א דנגעים וכסתם מתני' דלעיל ואין בזה שום חולק וכמו שהאריך הרא"ם ז"ל בזה ולא הועיל כלום ובסוף דבריו כתב בעצמו קשה בעיני מאד ממתני' דפ"ג דלא קחשיב אלא ג' סימני טומאה. מ"מ לדרשת הת"כ לק"מ דמצינו לומר דקרא ה"ק הנה כהה הנגע ממראה עזה למראה כהה ממנה וגם לא פשה טהור ולאשמעי' רבותא לדיוק' הא אם פשה טמא אף דאין בו ממראה עזה שבתחלה אלא ממראה הכהה ממנה מ"מ מכיון שהוא ממראה הטומאה דטמא א"נ כפי' הר"ש והר"ב ז"ל דאשמעינן קרא דאפי' נשתנה משלג לסיד או איפכא לא אמרי' נגע אחר הוא וחוזר ומסגירו כבתחלה אלא כעומד דמי ומטהרו. אלא למאי דאמרינן מתפרש כל הכתוב לפי דרשת הת"כ שפיר. ועכ"פ למדין אנו דהברייתא דת"כ כסתם מתני' אתייא דקתני לפטור את העומד בסוף שני. וכן הוא הדין בעצמו לפי' הרמב"ם ז"ל בהכתוב דאו או קאמר והנה כהה למטה מד' מראות אפי' אם פשה טהור הוא שאין הפסיון כלום ולא פשה וגו' וכו אפי' אם לא כהה מד' מראות אלא שיש בו מראה א' מד' מראות ולא פשה טהור שהרי זה עמד בעיניו בשני. ומעתה ביותר צריך ביאור מפני מה לא פי' הוא ז"ל להכתוב כפי' הת"כ כיון דלדינא חדא הוי וכמה שהכריח בעל הברייתא להפירוש הזה מדכתיב הנגע ש"מ דאכתי ממראה הנגעים בו. והנראה לע"ד דהוא ז"ל למד פירושו מברייתא אחרת דת"כ הסמוכה להראשונה דגריס שם והנה כהה שאם העז וכהה כאלו לא העיז הנגע שאם כהה והעז כאלו לא כהה. כלומר שאין אנו הולכים אחר שהי' המראה בתחלה אלא אע"פ שהיה עז בתחלה ואח"כ כהה כאלו לא העז כלל וכן איפכא לחומרא אם כהה בתחלה ואח"כ העז. והשתא ע"כ דמפרשינן לקרא והנה כהה שכהה לגמרי למטה מד' מראות דאל"כ אלא ממראה עזה להכהה ממנה והיא מד' מראות א"כ מאי כאלו לא העז דקאמר והא אין ספק דכל א' מד' מראות הוא טמא בין מראה העזה בין הכהה ממנה ואי אפשר לפרשה אלא בענין זה שאם העז בתחילה ואח"כ כהה לגמרי אע"פ שפשה טהור שהוא כאלו לא העז כלל בתחלה דאזלינן בתר השתא ומהנגע דריש איפכא להשמיענו אגב דהדין כן הוא לענין טומאה אף דהאי קרא בטהרה מישתעי. וזה ע"כ צריך לומר כן לפי פשטה דברייתא. ולפ"ז האי ברייתא פליגא אברייתא דלעיל בפירושא דקרא וכתניא אידך הוא כמבואר ומפרש דולא פשה וגו' דקרא וכן אם לא פשה אף דלא נעשית כהה וכפי' הרמב"ם ז"ל דלמד מהאי ברייתא דמתפרש הכתוב שפיר טפי דבין רישא דקרא ובין סיפא השמיענו חידוש והנה כהה אפי' פשה ולא פשה אפי' לא כהה זהו הנלע"ד לדעת הרמב"ם ז"ל. והתיו"ט בפ"ק דנגעים האריך בפי' ברייתא זו ולענ"ד הדברי' כפשטן. ובענין ישוב דברי רש"י לולי דמסתפינא הייתי אומר שפי' רש"י ז"ל בחומש נפל ט"ס ובמקום או צ"ל אם פשה טמא ומתפרש כפי' של הרמב"ם ז"ל הכהה ממראיתו לגמרי למטה מד' מראות הא אם עומד במראיתו מאיזה מראה מד' מראות אם פשה טמא ועיקר החידוש השמיענו הכתוב אם כהה לגמרי אפי' פשה טהור וכן אם לא פשה אפי' לא כהה טהור אבל ראיתי להרמב"ן ז"ל בנימוקי חומש שמביא דברי רש"י ובנוסחא שלפניו היה כתיב ולא פשה טמא ומדקדק עליו כמו שזכרנו שהוא נגד דברי רבותינו ז"ל ורש"י בעצמו כתב במקום אחר כמו כן וע"ש: