מראה הפנים על תלמוד ירושלמי שביעית ז:ב:ה
Mareh HaPanim on Yerushalmi Sheviis 7:2:5 (Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Sheviit 7:2:5) · מראה הפנים על תלמוד ירושלמי שביעית · free full Hebrew text
Open in the reader →רבי פדת ר' יוסה בשם ר' יוחנן אתייא דר"ש כר' יהושע וכו'. אחר שהסוגיא מבוארת בפנים עד סוף הלכה וא"צ לשבש כאן לשום דבר אביא לך הסוגיא דבבלי פ"ק דנדה (דף ח) ובביאורה כדי להתבונן מה היוצא מבין הסוגיות האלו והנלמד למסקנא לדינא דגרסי' שם על המתני' דהכא דמייתי לה התם הורד וכו' א"ר פדת מאן תנא קטפא פירא ר"א וא"ל ר"ז חזי דמינך ומאבוך דאמר אין הלכה כר"א אלא בארבע דחשיב התם ותו לא קשריתו קטפא לעלמא בשביעית ובתר הכי גרים דא"ל ר' ירמי' לר"ז ואת לא תסברא דמאן תנא קטפא פירא ר"א והתנן רא"א המעמיד בשרף ערלה אסור ומהדר ר"ז אפי' תימא רבנן ע"כ ל"פ רבנן עלי' דר"א אלא בקטפא דגווזא אבל בקטפא דפירי מודו לי' דתנן א"ר יהושע שמעתי כפירוש שהמעמיד בשרף העלין בשרף העיקרין מותר בשרף הפגין אסור מפני שהוא פרי שמעינן מהאי שינוי קמייתא דר"ז מוקי למתני' בקטפא דפירא דבאילן העושה פירות מיירי ות"ק דמתני כר' יהושע דערלה ס"ל דדוקא שרף היוצא מן הפרי הוא דאסור ור' פדת דלא בעי לאוקמי מתני' בהכי משום דס"ל דמתני' קטף סתם קאמר ומשמע דאף קטפא דגווזא פירא הוה והדר קאמר התם שנויא אחרינא לר"ז ואב"א כי פליגי רבנן עליה דר"א באילן העושה פירות דבזה דוקא קטפא דפירא דיליה הוי פירא ולא קטפא דעצו אבל באילן שאינו עושה פירות מודו דקטפו זהו פריו דתנן רש"א אין לקטף שביעית וחכ"א יש לקטף שביעית מפני שקטפו זהו פריו וכלומר התם בערלה דע"כ באילן העושה פירות הוא דאין ערלה באילן סרק ובהא הוא דפליג ר' יהושע וקאמר דקטפא דעצו לאו פירא הוה אלא בקטפא דפירא דוקא אבל בעלמא ובאילן שאינו עושה פירות וכדהכא בשביעית דמצינן לאוקמי מתני' באילן שאינו עושה פירות דקדושת שביעית חלה ג"כ עליו מודה ר' יהושע דקטפא דעצו היינו פריו וכת"ק דמתני' כדאסיק למילתא מאן חכמים לאו היינו רבנן דפליגי עליה דר"א בערלה ומודו הכא בשביעית באילן שאינו עושה פירות זהו סברא דר"ז ור' פדת דלא בעי לאוקמי למתני' בהכא נמי הוא משום האי טעמא דאמרן לשינוייא קמא וה"נ להאי שינוייא משום דמתני' סתמא קתני ומשמע דאף באילן עושה פירות מיירי וקאמר קטף סתם ואף קטפא דעצו בכלל וא"כ ע"כ ת"ק דמתני' כר"א דערלה ור"ש כר' יהושע והיינו דקאמר סתם בתר הכי א"ל ההוא סבא הכי א"ר יוחנן מאן חכמים ר"א דאמר קטפו זהו פריו וכלומר דההוא סבא מתרץ מילתי' דר' פדת דהכי קיבל מר' יוחנן רביה וכדקאמר הכא בהדיא בשם ר' יוחנן דמילתי' דר"ש אתיא כהאי רר' יהושע והת"ק כר"א ומשום דבמתני' סתמא מיתנייא ותו מסיק למילתי' ומהדר ואי ר"א מאי איריא אילן שאינו עושה פרי וכו' כלומר דאי תקשי לר' פדת דאע"ג דבעי למימר משום דמתני' סתמא קתני מ"מ אכתי קשיא מאי איריא דקתני קטף סתם הא מצינן נמי למימר דאילן קטף קאמר וזהו אינו עושה פרי כ"א קטפו זה פריו הא לדידך דמוקמית הת"ק כר"א וא"כ לישמועינן רבותא טפי ולימא בהדיא שרף היוצא מן האילן עצמו ג"כ אסור ואפי' באילן העושה פירות נמי ומשני דמהא לא תידוק מידי דנוכל לומר לדבריהם דרבנן קאמר להו וכו' שמעינן מיהת דר"ז ור"פ דפליגי באוקימתא דמתני' בהאי דיוקא הוא דפליגי דר' זירא לא מדייק ליה הא דקתני קטף סתם למימר דמשו"ה על כל מיני קטף קאמר אלא ניחא ליה טפי לאוקי מילתי' דת"ק כר' יהושע דהלכתא כותיה והלכך מוקי להמתני' בקטפא דפירא לשינויא קמא וכלומר אי לא מפרשת ליה לקטף דקתני דבאילן קטף שאינו עושה פרי קאמר אלא אף באילן העושה פירות מיירי א"כ אימא לך דבשרף היוצא מן הפרי שלו דוקא קאמר ובהא מודה ר' יהושע ואי דמדייקת להאי קטף דקתני דבאילן קטף קאמר שאינו עושה פירות א"כ אימא לך כהאי שינוייא דבאילן שאינו עושה פירות כ"ע ל"פ דקטפו זהו פריו וא"כ ת"ק דמתני' כר' יהושע כ"א ר"ש הוא דפליג לסברא דנפשי' והיינו דמתרץ ר"ז להני תרי שינויי משום דאי מפרשת לקטף הכי או הכי יכילנא לשנויי לך וכדאמרן תרוייהו קושטא לדינא אליבא דר' זירא דלהכי מוקי מילתי' דת"ק כר' יהושע כי היכי דליהוי כהלכתא ור' פדת וההוא סבא ותרוייהו משמי' דר' יוחנן מדייקי לקטף סתמא לאידך גיסא דסתם קטף על כל מיני שרף היא דקאמר ובין מאילן קטף דאין לו אלא קטפא דעצו ובין מאילן העושה פירות קטפא דעצו נמי הוה פרי וא"כ מילתיה דת"ק לא אתיא אלא כר"א ודר"ש כר' יהושע. ומזה יתבאר לך דהסוגיות מתפרשין ממש בחדא מחתא דהכא ודהתם דר' פדת בשם ר' יוחנן הכא כההוא סבא דהתם ור' זירא דהכא דאקשי על ר' פדת כדהתם ור' יונה מסיק למילתי' דר"ז כדפרישית בפנים וכהאי שנויא בתרא דהתם וזה הכל מבואר. ומתוך זה יתבאר לך ג"כ דמה דמדייקין התוס' שם ד"ה בקטפא דפירא וכו' אליבא דר' פדת אמאי לא מוקי למתני' בקטפא דפירי דאיהו משום דאיהו בעי לאוקמי למתני' בכל מיני קטף ואפי' בדגווזא וכלומר משום דסתמא קתני דא"כ אמאי קא"ל ר' זירא חזי דקמישתריא קטפא לעלמא הא ודאי אמת הוא דקטפא דגווזא שרי ואף ר"ז מודי בהכי וכו' ותירצו דהיינו דקפיד ר"ז דלדברי ר' פדת דלא בעי לאוקי ת"ק דמתני' כר' יהושע יטעו ויסברו משום דר' יהושע דקאמר שמעתי וליה לא ס"ל הכי והלכך יאמרו דאפשר דקטפא דפירי שרי וכו' וזהו כעין קושיא דר' אבין דהכא וכל' הב' שפירשתי בזה והוא עיקר דנראה דר' אבין אמילתיה דר' פדת גופיה מהדר וקאמר אית לך חורי למיפרך עליה אלא דהאי קושיא לא שייכא אלא לפי לישנא דר' פדת דהכא דקאמר בהדיא אתיא דר"ש כר' יהושע אבל התם לא צריכין אנו לכל זה דהסוגיא מתפרשת כעין דהכא וכר"ז ור' יונה דאסיק למילתיה ועיקר קפידא דר"ז על ר' פדת על דאוקי מילתי' דת"ק דלאו כהלכתא וכדפריך ר"ז הכא בהדיא דלדידך כמה דתימא תמן הלכה כר' יהושע א"כ את אמר ג"כ הלכה כר"ש בתמיה וזה מתפרש בין לשנוייא בתרא דר"ז דהתם דאתיא ממש כהאי דר' יונה דהכא דאסיק למילתיה דר"ז ובין לשינויא קמא דהתם דבקטפא דפירא מודו רבנן והיינו ר' יהושע וכמבואר לעיל דלפי דיוקיה דר' פדת דמדייק ליה קטף סתם על כל מיני קטף הוא ואפי' בקטפא דגווזא וקאמר דזהו כר"א ממילא יצא לנו דלבר פלוגתיה דר"א קטפא דגווזא לאו פרי הוא כלל ואפי' באילן שאינו עושה פרי וזהו דלא כהלכתא ואע"ג דלשנויא קמא משמע דאכתי לא אסיק אדעתיה לחלק בין אילן העושה פירות לשאינו עושה אלא לחלק בין קטפא דגיוזא לקטפא דפירי והכל באילן העושה פירות מיירי מ"מ לאו ממילא ש"מ דכי מדייקת להא דקאמר קטף סתמא דאכל מיני קטף של אילן קאמר אתו נמי למימר דעל כל קטף של כל האילן קאמר ואף בקטף של האילן שאינו עושה פירות ואת מוקמית לה כר"א דלית הלכתא כותיה וא"כ קשרית קטפא לעלמא (וזהו אתו למיטעי יותר נוח הוא מהאי אתו למיטעי לפי פירושם) ומעתה שנתבאר לנו הסוגיות עם מה שמבואר עוד בפנים להצריך ביאור דסוגיא דהכא נלך לחקור אחר הדין והנשמע מהמסקנא דמסוגיא דהתם לא שמענו כ"א מפלוגתא דר' פדת ור"ז בהני אוקימתי ואדרבה לכאורה היה נראה כר' פדת דההוא סבא משמיה דר' יוחנן קאי כותיה והרמב"ם ז"ל בפ"ז בהלכה י"ט וכ' כתב הקטף והוא שרף היוצא מהאילנות מן העלין ומן העיקרים אין לו שביעית והנושא מן הפגין יש לו ולדמיו שביעית בד"א באילן מאכל אבל באילן סרק אף היוצא מן העלין והן העקרין כפרי שלהן ויש לו ולדמיו שביעית. וזהו כר' זירא וכהני תרתי שנויי דמחלק ואוקי דיני דקטף כר' יהושע ואף דקאמר ההוא סברא משמיה דר' יוחנן התם כר' פדת (וע' בכ"מ מה שנדחק בזה) מ"מ דברי ר' פדת משמיה דר' יוחנן לאו אליבא דהלכתא הוא דלא מוקמינן מילתי' דת"ק דהלכה כמותו בכ"מ כר"א דלאו הלכתא כותיה והא דמסיים הסוגיא דהתם בהאי מילתא דההוא סבא לאו לאסוקי המסקנא כר' פדת אלא דבעי למידחי להא דמייתי ראיה לל"ב מהאי דתנן ר"ש וכו' מאן חכמים וכו' עלה קאמר דאנא אמינא לך דהכי שמענא מר' יוחנן דמאן חכמים ר"א אבל באמת מילתי' דר' יוחנן מיפרכה חדא מהא דהכא דמהדר לי' ר"ז וכן ר' יונה קאי כותיה ועוד הא אשכחן בהדיא בסוגיית הש"ס דילן כר"ז ולא כר' יוחנן כדאמר ר"נ בר יצחק בהדיא בפ"ב דע"ז (דף לה ט"ב) המעמיד בשרף הערלה אסור מפני שהוא פרי כמאן כר"א ומהדרי אפי' תימא ר' יהושע ע"כ לא פליג ר' יהושע עלי' דר"א אלא בקטפא דגווזא אבל בקטפא דפירא מודה והיינו דתנן א"ר יהושע שמעתי בפירוש וכו' וא"כ קמה מילתי' דר"ז ודלא כר' פדת דהכי ס"ל רנב"י וקאי למסקנא דסתמא דהש"ס דהתם וממילא נסתר דיוקיה דר' פדת דלעיל וקאי נמי שינוי קמא דר"ז להלכתא דתרוייהו בהאי דיוקא תליא כמבואר לעיל אליבא דר"ז לטעמיה דפליג אר' פדת ואר' יוחנן ודע שההכרח הכריחני לכתוב עוד בחדא מילתא ואף דמילתא דפשיטא היא וברירא. כבר מבואר בדבריי דלעיל כביאור הסוגיא דנדה דהתם דהא דקאמר בלישנא בתרא רבנן דל"פ אלא באילן העושה וכו' כלומר ולר"א הואיל דשייכא ביה ערלה ס"ל דחל על הכל ואפי' על שרף העלין והעיקרין שלו ולרבנן והיינו ר' יהושע אינו אסור אלא בשרף היוצא מן הפגין דכיון דיש לו שרף מן הפרי אין שרף היוצא מן העץ והעלין חשוב לכלום ודמסיים אבל באילן שאינו עושה פרי מודה דקטפו זהו פריו היינו ודאי לאו לענין ערלה דמה שייכא ערלה באילן שאינו עושה פרי דעץ מאכל כתיב אלא בעלמא קאי במקום דשייכא איסורא באילן שאינו עושה פרי וכגון בשביעית וזה ברור. והר"ב שכתב בפ"ק דערלה גבי הא כר"א וסבר דשרף הוי פירא בין באילן העושה פירות בין באילן שאינו עושה פירות וכ"כ הר"ש וזה קשה דאטו ר"א לא ס"ל דאין ערלה אלא בעץ מאכל ואולי דמפרשי דר"א ס"ל לדידיה דגם על אילן שיש בו שרף בלבד נמי עץ מאכל קרי ליה ואם דזה לא שמענו מעולם דשרף אילן יהיה לאיזה מאכל אדם ואין לנו הכרח כלל לפרש גם אליבא דר"א כן אלא דהא דקאמר שרף אילן פירא הוי במקום דשייכא דוקא כדאמרן ואיך שיהיה ודאי אין הלכה כר"א והא דר' יהושע מודה באילן שאינו עושה פרי דקטפא פירא הוי היינו לענין איסור שביעית ומשו"ה נפלאתי על דקדוק התי"ט כערלה שם על דברי הרמב"ם בפי"ו מהל' מ"א בהל' כ"ו המעמיד גבינה בשרף פגי ערלה אסורה במה שלא כתב כן נמי בשרף עלין ועקרי אילן שאינו עושה פרי וכו' והאריך בזה עד שבסוף כתב ומצאתי לפי' הר"ש וכו' דהאיך עלתה על דעת אליבא דהלכתא דערלה תהיה חלה על אילן שאינו עושה פרי ובזה לא היה צריך לחפש אחר הר"ש וקרא כתיב עץ מאכל ובענין פי' הר"ש בהא דהכא לא נאריך בזה ובמה שכתב ואילין במקום אילן וכו' ועוד שיבש הגי' לקמן בחנם ופי' שם לדרכו וכבר מבואר פי' הסוגיא בפנים נכונה ואמתית בס"ד: