מראה הפנים על תלמוד ירושלמי שביעית ו:ג:ה

רבי אבהו על לארבל וכו'. מהמעשה זה השיג הראב"ד ז"ל שם על הרמב"ם דהא ר' אבהו לא עשה מעשה אלא במרוכני' וכו' ופי' כיון שעשה כן גלה דעתו דלא ניחא ליה בגידוליהן וכו' ואין נ"מ בזה אם אנו מפרשים כפירושו דמשמע שהטה אותן עכשיו בשמינית או בתחלה בשביעית קודם שעקרן ודמיא להאי וריכנו דלעיל בפ"ה בהלכה ב' וע"ש ד"ה ר' יוסי פתר לה מתני' וכו' מ"מ עיקר השגתו דהא ר' אבהו לא סמיך למעשה אהאי היתרא דגידולין מעלין את העיקר בשביעית ולדעת הרמב"ם ז"ל נאמר דאם דבלא"ה אין זו השגה למאי דמסיק ר' יודה בר פזי אנא ידע ראשה וסופה וכו' ואם כן מצד חומרא בעלמא אמר לה ולדחותם שלא יעשו עוד כן מאחר דשמע דר' הילא ור' אימי פליגי מיהו לפי האמת לכ"ע ל"ק מההיא דהכא דהא קאמר הכא דאף לר"ז גופיה דוקא באכילה התיר ולא פטרו מן הביעור וא"כ חשש שלא ינהגו בו קדושת שביעית כלל לפיכך החמיר עליהן וזהו למאי דקא משני הכא לר"ז מהאי דתרומות אבל למסקנא דהתם בנדרים כמו שנתבאר בדיבור דלעיל אין חילוק בין ביעור לאכילה אלא דהגדולי היתר מעלין את האיסור בשביעית בכל ענין א"כ מהיכי תיתי להחמיר בו וזהו דעת הרמב"ם ז"ל בזה. הורי ר' אימי כהן תניא קמיא לקולא. ואיהו דריש בארצך אלכתחילה דוקא וכן ת"ק מתני' ס"ל כהת"ק דהתוספתא ומייתי לה בבבלי פ' מקום שנהגו (דף נב ע"ב) וכ"פ הרמב"ם ז"ל בפ"ה הל' י"ג פירות שביעית אין מוציאין אותן מהארץ לח"ל ואם הוציאן מתבערין במקומן כדכתב מזה בפ"ז בהל' י"ב וכדמסיק ר' הילא ובלבד שלא יעבירם ממקום למקום ועיין לקמן בפ"ט מדין ביעור בהלכה ב' ובהלכה ג' ד"ה כתיב מן השדה תאכלו את תבואתה:

סליק פירקא בסייעתא דשמיא