מראה הפנים על תלמוד ירושלמי שביעית ה:ג:ה

המוכר שור לחבירו ונמצא נוגחן. ומסיק לה דפלוגתייהו בשמכרו לסרסר והכי מסיק לה נמי בבלי ריש פרק הפרה (דף מו) על הא דפריך כמו הכא וניחזי אי גברא דזבין לרדיא וכו' לא צריכא בגברא דזבין להא ולהא וכך פסק הרמב"ם ז"ל בפט"ז מהלכת מכירה בהלכה ה' למאי דקי"ל כשמואל דאין הולכין בממון אחר הרוב והא דפריך שם עוד וניחזי אי דמי רדיא לרדיא וכו' ומוקי לה דאייקיר בשרא וקאי בדמי רדיא לא פסק הרמב"ם כאוקימתא זו ולא הביאה וכבר כתבתי בחיבורי על סדר נזיקין בפ"ד דב"ק בהלכה ו' דטעמו דהוא ז"ל היה מפרש דהך אוקימתא אזלא כרבי יהודה דפרק הספינה דס"ל הדמים ראיה אבל לחכמים דהלכתא כוותייהו אין הדמים מודיעים והתוס' כתבו שם בשם הריב"ם דסוגיא דב"ק אתייא אפי' כרבנן דהתם ואין דעת הרמב"ם כן בענין חזקה נגד הרוב ועיין במה שכתבתי ריש פ' המניח ובמה שציינתי שם:

מכרה לו ביובל עצמו וכו'. פלוגתא דרב ושמואל בזה עיקרה בריש פ"ט דערכין (דף כט) המוכר שדהו בשנת היובל עצמה וכו' וקאמר התם טעמא דשמואל דקי"ל כותיה משום ק"ו הוא דמה מכורה כבר יוצאה שאינה מכורה אינו דין שלא תמכר והכא דנראה דמפרש לטעמא דשמואל משום דמקח טעות הוא כדקאמר לאיזה דבר מכרה לו לא לזריעה וי"ל דאת"ל קאמר דאף את"ל דטעמיה דשמואל משום מקח טעות הוא אפ"ה לא קשיא דידיה אדידיה כדמפרש לה דכל היכא דאיכא למיתלי תלינן אבל לקושטא דמילתא טעמיה דשמואל ביובל משום ק"ו הוא: