מראה הפנים על תלמוד ירושלמי שביעית ג:ז:ג

בפירצה וכו'. הגירסא הנכונה היא במ"ק כמו שהבאתי בפנים ושמעינן מינה הא דקתני התם ובשביעית בונה הפירצה כדרכו. בפירצה שאינה סוגה בעפר ואע"פ שאינה מכשלת את הרבים ואם הוא מכשלת את הרבים אע"פ שהיא סוגה בעפר מותר לבנותה ואם היא סוגה בעפר ואינה מכשלת את הרבים בזה לא התירו לבנותה והן הן ממש דברי הרמב"ם בפ"ב מהלכות שמיטה בהלכה י"ג והראב"ד כתב על זה זו הגיר' משובשת מצאתיה בירושלמי ואינה על הדרך שכתב הוא ועוד תנן מקרין את הפרצה במועד ובשביעית בונה כדרכו עכ"ל. ואם הגי' משובשת בכאן מצאתיה מתוקנת ומיושרת כהוגן במקומה וממנה פסק הרמב"ם כן ואומר אני שאף אם הראב"ד שם על לבו בכל המקומת לרדוף ולהשיג ולחלק על הרמב"ם ולא רצה לחפוש ולתקן הדברים עד יצא הדין לאור ושמעתי אומרים כי דעתו וכוונתו היה לשם שמים ועל שהרמב"ם בהקדמתו כתב שאינו צריך לקרות ספר אחר כ"א תורה שבכתב וחיבורו שממנו יהיה יודע תורה שבע"פ כולה ולכן קנא קנאת ה' על זה וכתב עליו דברים הדברים האלה מדאגה מדבר פן יגררו וימשכו אחרי דבריו אלו ותשתכח ח"ו תורה מישראל וכן נראה מדבריו שכתב שם עליו סבר לתקן ולא תיקן וכו' ועם כל זה יש לתמוה על גודל פרי לבב הטהור של הראב"ד בכאן ובכיוצא בהן למקומות כאלה שמאחר שהקשה מהאי מתני' דמ"ק הי' לו לראות שם מסקנת הש"ס במקומו והיה מוצא הגירסא נכונה ומסודרת בכתב מאושר ודברי הרמב"ם מיוסדים על קו האמת והטוב והישר: