מראה הפנים על תלמוד ירושלמי שביעית י:א:ה
Mareh HaPanim on Yerushalmi Sheviis 10:1:5 (Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Sheviit 10:1:5) · מראה הפנים על תלמוד ירושלמי שביעית · free full Hebrew text
Open in the reader →מצוין הן בעלי זרוע ליפול. בישראל קאמר והכי תני לה בהדיא בתוספתא דנדרים ומייתי לה האי תלמודא בפ"ג דנדרים בהלכה ד' תני תולין בגוים ובמלכות אבל לא בישראל ומפרש לה התם שבעלי זרוע מצוין ליפול דלא יפול ויגלגל עלוהי קדמיתא וע"ש. תני הכותב שדה אפותיקי לאשה ולב"ח ומכרה וכו'. ברייתא זו כלשונה הובאה בהאי תלמודא ביבמות פרק אלמנה לכה"ג בהלכה א' ומסיים שם רשב"ג אומר לאשה בכתובתה אינה מכורה שלא עלתה על דעת שתהא אשה מחזרת על בתי דינים ומסיק התם דכשמכרן לשעה אינון קיימין אבל בשמכרן לעולם ד"ה אינה מכורה וכדפרישית שם בפנים וכך פסק הרמב"ם בפי"ח ממלוה בהלכה ד' וכתב הראב"ד עליו לא הבחין ולא הבין דרך הירושלמי שמצא על זאת המימרא. והבאתי זה במראה שם ד"ה דר' יוחנן כרשב"ג וכו' וכתוב שם ואפשר לומר לדעת הרמב"ם ז"ל שפי' כדעת המפרשים שמביא הר"ן בפ' השולח וכי' וכל זה ט"ס הוא וצ"ל לדעת הראב"ד וכן נחסר הרבה דברים שם וזה בא ע"י שמסרתי הכל ליד המגיה שלי וסמכתי עליו ונשמטו ונאבדו כמה וכמה ממנו ולפעמים כתב מדעתו מה שרצה שהרי מבואר הוא שזהו כוונת הראב"ד להשיג עליו דהירושלמי לא קאי אלא אנכסי צאן ברזל דלעיל שם וזהו דעת המפרשים שלא פירשו כפי' הרמב"ם והביאם הה"מ שם וז"ל ובאמת כל המפרשים אותו פירשוהו או בעבדי צאן ברזל הנזכרים בריש הירושלמי או בדין אפותיקי של אשה ודברי רבינו צ"ע עכ"ל ור"ל דמנ"ל לפרש דגם בב"ח הדין כן וכך נראה לכאורה שם דהא דמסיק הוי כשמכרן לשעה אינון קיימין וכו' אדלעיל קאי ואפלוגתא דר"י ור"א שם והדרך הנכון מה שנראה ליישב לדעת הרמב"ם זה הוא דמסוגיא דהכא הוא נלמד כדעתו וכפירושו דאין חילוק להא דמסיק התם דדוקא בשמכר לשעה מיירי בין אשה בין ב"ח באפותיקי סתם דלשעה הוא מכורה אבל לא בשמכר ממכר עולם וזהו מבואר בהדיא כאן בפלוגתא דר' אחא ור' יוסי דלעיל מהאי ברייתא דקאמר המשעבד שדה לחבירו והלך ומכרה ר' אחא אמר מכורה לשעה וכו' וע"כ דא"א לפרש בענין אחר אלא כדפרישית בפנים דה"ק דאם מכורה לשעה היא הוי מכר עד שעת הטירפא והיינו דשייך ג"כ פלוגתא דר' יוסי עלה דס"ל דמכיון שלא מכר לו אלא לשעה לא סמכה דעתיה דהלוקח שהרי בודאי יטרוף הב"ח אותה כדמסיק דלא פליג אלא באפותיקי מפורש והלכך לא הוי מכר כלל לר' יוסי וכדקאמר חייליה דר' יוסי משום שהשדה אינו מצוי להבריחה ויבא הב"ח ויטרפנה דאין לפרש דלעולם במכר אותה ממכר עולם מיירי ופליגי אם מיהת מכורה לשעה היא או לא חדא דלא מסתברא דליפלוג ר' יוסי בממכר עולם ועוד דאף דתאמר כן דר' יוסי פליג בממכר עולם וס"ל דאף לשעה אינה מכורה ומשום דאפותיקי מפורש הוא כדמסיק ולא סמכה דעתיה דהלוקח א"כ ניחא הוי לענין פלוגתייהו אלא דהא הוי קשיא דאי הכי מאי האי דפריך לר' יוסי הגע עצמך שהיתה מכורה לבעל זרוע וכלומר והרי אין סופה לצאת מתחת ידו והא על מנת כן מכרה לו שיהא הממכר ממכר עולם דהניחא אם נפרש דהמכר עצמו לפי שעה הוא שפיר פריך דמבעל זרוע הזה אין להוציא מתחת ידו ואף אם לא מכרה לו אלא לשעה יחזיקנה לעולם ומסתמא הב"ח מתייאש ממנה ואמאי לא ליהוי מכר כלל דמיהת כל זמן שאין הב"ח מחזר אחריה ולגבותה ליהוי מכר אבל אם נפרש דבממכר עולם איירי לא שייכא האי פירכא כלל מכל הלין נראה דהעיקר דהכא בשהמכר הוא לשעה מיירי והשתא למאי דמסיק דלא פליגי אלא באפותיקי מפורש אבל באפותיקי סתם לא פליג רבי יוסי אהאי תנא דברייתא דה"ז מכורה והלוקח יחוש לעצמו וזה דוקא בשמכר לשעה אבל בממכר עולם כ"ע ל"פ דלא הוי ממכר כלל דאף לר' אחא דקאמר דאפי' באפותיקי מפורש הוי המכר לשעה מכר מ"מ בממכר עולם מודה הוא דאין זה יכול למכור לעולם אפי' באפותיקי סתם דשמא לא ימצא הב"ח לגבות משאר נכסים או כה"ג והאיך נתיר לו למכור ממכר עולם שמא לא יהא סיפוק ביד הב"ח לטרוף שדה זו מהלוקח ושארי נכסי' לא ימצא זהו סברת הרמב"ם ודעתו ונראה הוא דמכאן הוא נלמד גם בב"ח בענין החילוק בין ממכר לשעה לבין ממכר עולם: