מראה הפנים על תלמוד ירושלמי שקלים ד:ד:ט
Mareh HaPanim on Yerushalmi Shekalim 4:4:9 (Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Shekalim 4:4:9) · מראה הפנים על תלמוד ירושלמי שקלים · free full Hebrew text
Open in the reader →טעמא דר' יהושע דבר אל אהרן וכו'. ור' יצחק בר' אלעזר פריך על הא דרשב"ל ולא קמה טעמיה אליבא דר' יהושע ועיין בהלכה דלקמן ד"ה טעמא דר"א מה שיתבאר בס"ד:
מה ביניהן רב אמר שיבטא דכרכדא ביניהן. כדפרישית בשיבטא דכרכדא מה הוא והכוונה בכאן או דנימא דמפרש דליכא בין ר"ע ובין ר' פפייס לדינא ויש לפרש נמי לאידך גיסא דהא הוא דאיכא בינייהו. והוא העיקר דלר"ע ניחא ליה דברי ר"א משום דהשוה מידותיו ולר' פפייס ניחא ליה להשוות הדבר ולומר דלפעמים כך הוא כדברי ר"א ובמקדיש בפירוש. ולפעמים כדברי ר' יהושע ובמקדיש סתם והרי זה דומה לשנים השובטין בכרכר להשוות חוטי האריגה ושניהם כוונתן להשוות אלא שזה אומר להשוות כן וזה אומר להשוות כן ואם ששניהן לדבר אחד מתכוונין בענין השיווי מ"מ להאי ניחא ליה בהכי ולהאי ניחא ליה בהכי. וכך הן דברי ר"ע ודברי ר' פפייס ממש. והאי ברייתא מענין שובטין בכרכר הובאה ג"כ כבבלי פ' המצניע דף צב אלא דבת"כ גריס אוחזין בכרכר ושובטין ובבבלי גריס בכרכר וכגי' המתני' דפ' המוציא כדי לגרור בו ראש הכרכר והיינו הך. ולא יכולתי להתאפק כאן מה שראיתי בהירושלמי מס' שקלים הנדפס ומחובר בש"ס הבבלי שיש שם כמה וכמה גרסאות ונוסחאות מתחלפות במסכת זו והמה משובשים כולן ומלאים טעיות ואינם מהעומד על היסוד מהש"ס הזה ומהש"ס הבבלי אלא כאיש חולם חלום ואין לו פתרון וכאן כתוב שם דבר פדא ביניהן. ואלו היה יודע המגיה הזה דאין שום בר פדא בזה הענין לא בהש"ס הזה ולא בכל הש"ס הבבלי שמוזכר הוא בר פדא בכמה וכמה מסכתות בהש"ס ובפרטות בסדר קדשים בהרבה מקומות והוא על הרוב בר פלוגתיה דר' יוחנן ולא תמצא באיזה ענין הדומה להאי עניינא דהמתני' ובתמורה דף י' גריס בר פדא אומר אין קדושה חלה על העוברין וכו'. האם על בר פדא זה היה כוונת המגיה הזה. ומה נאריך בזה כבר גליתי דעתי במה שנדמה לי המגיה הלז וכמו שנמצא לאחד שרצה לכנות שמו בשם מפורש על מקצת הירושלמי ובכל מקום שלא היתה ידו מגעת וקצר שכלו מלהשיג מצד חומר המושג המציא לעצמו גרסאות משונות ומשובשות וכפי שהיו נראין לו וכתב וה"ג וחלילה לנו לעשות כן הלא ידוע הוא מה שגזר ר"ת וקילל על כך שלא להגיה שום תיבה ואפילו אות אחת מעצמו בספרים הישנים הביאו המרדכי בכמה מקומות אלא א"כ הטעות דמוכח הוא או אם תמצא גי' הנכונה במקום אחר וזה דרכי ת"ל בכל חיבוריי על כל הש"ס הזה בס"ד:
טעמא דר' אלעזר דבר אל אהרן וכו'. האי ר' אלעזר הוא ר"א בן שמוע ור"ל לטעמיה דדריש בהלכה דלעיל אליבא דר' יהושע בבקר לרבות את הנקבות והכל קרב עולה והלכך מפרש נמי טעמיה דר' אלעזר בן שמוע דהאי מתני' משום דס"ל כעין דרשי' דר' יהושע דהכל קרב עולה אלא דעופות אימעיט מבבקר ומיהו האי דרשא דר"ל כבר מיפרכא היא לעיל וכדאתקיף לי' ר' יצחק בר' אלעזר בן פדת כתיב זכר וכו' הא חדא ועוד דהכא נמי מיפרכה דרשיה אליבא דר' אלעזר בן שמוע במתני' כדאקשו עליה ר' ירמי' ור' בון וכמבואר בפנים דהרי מיהת עולת העוף יכול הוא להביא וזה לכ"ע וא"כ מ"ט דקאמר האי תנא במתני' למעט עופות והא דקאמר טעמא דר"ש וכו' לאו דאליבא דר"ש בלחוד הוא דפריך אלא כלומר הא ר"ש בפשיטות קאמר לטעמיה דמילתיה שכן נקיבה בעוף כשירה לעולה והלכך ס"ל במקדיש נקבה לעוף דתימכר שלא במום ומיהו הא דנקבה בעוף כשרה לעולה זה ודאי אליבא דכ"ע הוא דאין תמות וזכרות בעוף. וא"כ קשיא מאי שנא דינא דמתני' דלעיל מהך דר"א בן שמוע דהכא לימא הכא נמי דלמ"ד לעיל זכרים עצמן יקרבו עולות ליקרבו עופות כאן נמי בעצמן לעולות וא"ת דר"א בן שמוע כר"א דמתני' דלעיל ס"ל א"כ קשה מאי שנא דלעיל הדמים לבדק הבית והכא הדמים לעולות על המזבח דווקא השתא ממ"נ קשיא על דר"א בן שמוע דהכא לפי טעמא דמפרש ר"ל אליביה או דס"ל כר"א דמתני' דלעיל ואי דס"ל כר' יהושע דלעיל. ור' יוסי דמשני וקאמר קיימתיה כהאי דאמר ר' שמואל וכו' לא משני מידי על עיקר הקושיא אלא דקא' לר' ירמיה ואמרת יאות וכו'. וכלומר אתה בעצמך היית מודה להאי סברא דרשב"ל ומ"מ אכתי עיקר הקושיא במקומה עומדת ואינה מתורצת אלא בדוחק וכמבואר בפנים ועל כרחך דאתינן להך טעמת דחברייא בשם ר' יוחנן וכן אמר ר' אייבו בשמיה דדרשי' ואם כל בהמה טמאה וכו' דבבעלת מום משתעי קרא וכדקאמר נמי בבבלי תמורה דף לב ע"ב תניא כוותיה דר' יוחנן ואם כל בהמה טמאה בבעלי מומין שנפדו הכתוב מדבר וכו' והשתא שפיר מתורצת הקושיא מרומיא דהני מתני' דלעולם ר' אלעור בן שמוע דהכא כר' אליעזר דמתני' דלעיל ס"ל ולא כר' יהושע והא דמתני' דלעיל אליבא דר"א דהדמים נופלין לעולם לבדק הבית משום דהתם בבהמה איירינן ויש לה פדיון כשיפול בה מום והדמים הן לבדק הבית הלכך נמי בגוונא דהקדיש סתם דלעיל דימכרו וכו' והדמים לבדק הבית אבל במתני' דהכא דאיירי במנחות ונסכים ועופות שאין להם פדיון הלכך קאמר האי תנא דימכרו והדמים הכל לעולות. ומעתה אומר אני דהמתבונן בכולא הך סוגיא ובמה שפירשתי בה בפנים ובמה שהוספת' לבאר כאן עין בעין יראה כמה נכונים ומדוייקים הן דברי הרמב"ם בהל' ח' וט' בפ"ה מהל' ערכין שכתב ממש להטעם מלה במלה כהאי דחברייא בשם ר' יוחנן ולא צריך יותר ביאור ממה שיראה המעיין לפניו והראב"ד השיגו לא ידעתי היאך מספיק זה הטעם לסברתו וכו' עד והכי איתא בשקלים ירושלמי. ודאי איתא הכא כן אבל ההיא אליבא דר"ל לר' אלעזר בן שמוע ומיפרכא לטעמיה ולמלתיה. ואם שרציתי בפנים להסביר פנים ולפרש לתרץ גם אליבא דר"ל מ"מ דוחק גדול הוא והעיקר כהך דחברייא בשם ר' יוחנן וזהו טעמו של הרמב"ם ז"ל בלי ספק. ומה שכתב הכ"מ כאן דהראב"ד סובר דגרסינן בהאי מתני' ר' אלעזר והוא ר' אלעזר בן שמוע. ודאי דכך הוא לכ"ע בין להרמב"ם ובין להראב"ד אבל ביאור הדברים הן כדאמרן. ודע מה שהקשו הכא בדא כתיב והעמיד והעריך ל"ק אליבא דסוגית הבבלי דלעיל בתמורה לר' יוחנן דאין ה"נ בגוונא דאין אתה מקיים והעמיד והעריך אין כאן פדיון כדאמר התם לר' יוחנן למעוטי בעל מום מעיקרו ובזה הכל ניחא בס"ד: