מראה הפנים על תלמוד ירושלמי שקלים ב:א:ג
Mareh HaPanim on Yerushalmi Shekalim 2:1:3 (Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Shekalim 2:1:3) · מראה הפנים על תלמוד ירושלמי שקלים · free full Hebrew text
Open in the reader →מתניתא בתקלין חדתין וכו' ותני כן וכו'. והרמב"ם בריש פ"ב מהל' שקלים כתב כיצד כונסין השולחנים את השקלים בכל מדינה ומדינה מניחין לפניהם שתי תיבות וכו' ולמה עושין שתי תיבות אחד שמשליכין בה שקלים של שנה זו והשנייה מניחין בה שקלי שנה שעברה שגובין ממי שלא שקל בשנה שעברה. וצריך טעם למה לא כתב כהאי דהכא ותני בברייתא בהדיא כן שאין עתיקין במדינה ואפשר לומר משום דהוא ז"ל היה מפרש לטעמיה דהאי תנא דברייתא דחייש לאיחלופי ושלא יטעו בין זו לזו ויבואו לידי טעות ג"כ בתרומה שע"י שישלחו אח"כ לירושלים בתורת תקלין חדתין יתרמו תרומת הלשכה לתורת תרומה חדשה ובאמת יש כאן תערובת תקלין עתיקין וזהו כסברת ר' יהודה דחייש לכה"ג כדאמרינן בבבלי פ"ה דיומא דף נה גבי הא דאמר לא היו שופרות לקיני חובה מפני התערובת וכו' ואע"ג דמסיק התם מפני טעמא אחרינא גזירה משום חטאת שמתו בעליה וכו' זהו דוקא בקינין וכדאיתא התם דע"כ דאתינן אליבא דר' יהודה להאי טעמא משום דשמעינן ליה דאית ליה כתיבה וכדאותיב התם מהמתני' דלקמן פ"ו אבל בעלמא וכגוונא דשקלים דאיירינן איכא למימר דקיימא הך חששא אליבא דר' יהודה והלכך ס"ל האי תנא דברייתא דלא היו עתיקין במדינה כ"א חדתין בלבד אבל במקדש לא חיישינן דזריזין הן ואפילו לדעתו ז"ל שפי' דמקדש ירושלים נמי בכלל וכמ"ש בפ"ק י"ל דבירושלים יותר זריזין הן משארי עיירות שבא"י הואיל והן קרובין לתרומת הלשכה מדקדקין יותר להזהר שלא יבא לידי תערובת וא"כ כל זה אליבא דר' יהודה דחייש להכי ולפיכך לא פסק כהאי תנא דברייתא דלרבנן לא חיישינן לאחלופי בכל מקום ולפ"ז ל"צ למה שכתב התי"ט לבי אומר לי שהגי' שבירושלמי ה"ל להרמב"ם כאשר כתב בחבורו:
מתני' בשומר חנם וכו' אמר ר' אבא ואפי' תימר בשומר שכר וכו'. הא דר' אבא דהכא כאוקמתא דרבה בבבלי פ' הזהב דף נח נגנבו בלסטים מזויין וכו' ולפי אוקמתא דשמואל דהתם דלעיל. הכא בנושא שכר עסקינן ונשבעין ליטול שכרן ומכח הקושיא דמקשה שם שהרי אין נשבעין על ההקדש אלא דאכתי מכח הקושיא דפריך התם נהי דשלומי לא משלמי וכדתנן באלו דברים שאין נשבעין עליהן וכו' נושא שכר אינו משלם אגרייהו מיהא לפסיד ע"כ דאתינן לפירושא דרבה נגנבו בלסטים מזויין וכו'. והשתא קשה האי קושיא דהתם לסתמא דהש"ס דהכא דמוקי להמתני' בש"ח ואפי' ר' אבא לא קאמר הכא אלא ואפי' תימר בש"ש. ומשמע דמיהת מצינן לאוקמי נמי בש"ח והא אנן תנן ש"ח אינו נשבע וקושיא זו להפוסקים הסוברים דש"ח פטור אף מפשיעה באלו דברים דקחשיב התם. וזהו דעת התוס' והרא"ש ודעת הראב"ד בהשגות פ"ב מהלכ' שכירות בהל' ב' וכן קשה מהאי סוגיא גופה דהתם דגריס שם ר' יוחנן אמר הא מני ר"ש הוא וכו' (וזהו כר' אליעזר דהכא דלקמן ור' יוחנן דהכא כר"א דהתם וזהו דרך הש"ס הזה בחלופין) ופריך הא תינח עד שלא נתרמה התרומה וכו' עד אלא אמר ר"א שבועה זו תקנת חכמי' וכו' ותיפוק ליה דהא בלאו הכי ע"כ דאתינן להאי דר"א דהא במתני' סתמא קתני בני העיר ששלחו שקליהן וא"כ ש"ח נמי בכלל והא לדברי הפוסקים הנזכרים והסוברים כוותייהו דאפי' בפשיעה פטור ע"כ אין לנו לפרש להאי מתני' אלא דשבועה זו מפני תקנת חכמים היא ומיהת מסתמא דהסוגיא דהכא דמוקי לה בש"ח קשיא טפי וכדאמרן. והרי מכאן סייעתא וראי' גדולה לדברי הרמב"ם בהל' שכירות שם שכתב ויראה לי שאם פשע השומר בעבדים וכיוצא בהם חייב לשלם שאינו פטור בעבדים וקרקעות ושטרות אלא מדין גנבה ואבדה ובמתה וכו'. דעתו ז"ל שאף בהקדשות חייב בפשיעה והשמיט בסוף דבריו לזכור גם ההקדשות מפני שכבר כתב שם לעיל ותקנו חכמים שנשבעין על ההקדשות שבועת השומרין כעין של תורה כדי שלא יזלזלו בהקדשות ודבריו אלו על כל השומרין קאי ודין ש"ש נמי בכלל שדינו בהקדשות פטור הוא מלשלם כפי דינו ומכח תקנה חייב לישבע בהקדשות אבל בפשיעה הכל חייבין לשלם כמו שביאר שם שכל הפושע מזיק הוא ומתוך דברים האלו ודלקמן יתבאר לך דעתו ג"כ כאן בהל' שקלים ועם סדור הדברים שסידר בדין המתני' בפ"ג בהל' ח' שכתב בני העיר ששלחו את שקליהן וכו' אם ש"ח הוא ה"ז נשבע להם ונפטר כדין כל ש"ח והן חוזרין ונותנין שקליהן פעם שנייה. ור"ל כדין כל ש"ח שחייב לישבע שלא פשע ולא העתיק כאן דשבועה זו מגד תקנת חכמים עד אח"כ שכתב ואם אמרו אנשי העיר הואיל ואנו משלמין שקלינו אין רצונינו שישבע שהוא נאמן לנו אין שומעין להן לפי שתקנת חכמים הוא שאין ההקדש יוצא בלא שבועה וזה נלמד מדברי הש"ס לקמן בהסוגיא אעפ"י שקבלו בני העיר לשלם וכו' וא"כ תבין דלש"ח א"צ לטעם דתקנת חכמים מפני שמן הדין מחוייב לישבע מיהת שלא פשע. והשתא למאי דאמר נמי התם אלא אמר ר' אלעזר שבועה זו תקנת חכמים הוא וכו' ל"צ לאוקמתי דלעיל דמתני' ודאי מדסתמא קתני בין בש"ח ובין בש"ש מיתוקמא. ובאמת בש"ח איכא טעמא אחרינא בלאו הכי דשבועה הוא שלא פשע בה. אלא דאשמעינן דלעולם צריך לישבע אע"פ שהבעלים משלמין ומאמינים בו וכדי שלא יצא הקדש בלא שבועה. ובש"ש נמי מיתוקמא וכד"ה ואף לרבנן דר"ש דאין שבועה זו אלא משום תקנה והיינו בדין דהי' חייב ש"ש בעלמא ובהקדש פטור ומפשיעה לא איירינן ביה דכבר ביאר זה בש"ח דשייך ביה ונלמד ג"כ לש"ש באם פשע לענין החיוב לשלם אלא דשבועת ש"ש בעלמא שהוא כדבריו שנאנס מידו לא שייך בהקדש ולפיכך צריכין לטעמא דתקנת חכמים ביה ומיתפרשא המתני' נמי שפיר טפי בש"ש לכ"ע בהא דמחלק אם נתרמה התרומה וכו' וזהו שכתב שם אח"כ בהל' ט' שלחו את שקליהם ביד ש"ש שהרי הוא חייב בגנבה ואבדה ואבדו ממנו באונס וכו' וכמו שמסביר הטעם דבש"ש אין להגזברים שום טענה על בני העיר שהרי הם אומרים מה היה לנו לעשות יותר הרי לא מסרנו אלא לש"ש ועילויי מעלינא בשמירתו וכו' והדין בש"ש הוא שנשבע והיינו אם אינם מאמינים בו נשבע נמי שלא פשע ושלא ע"י פשיעתו נאנס ואם מאמינים בו אפי' כן נשבע מצד תקנת חכמים וכו' ולא היה צריך לבאר זה בש"ש שכבר נכלל בדבריו דלעיל בש"ח וה"ה בש"ש וכללא דמילתא למאי דמסיק ר"א התם והיינו ר' יוחנן דהכא מתניתין מיתוקמא בין בש"ח בין בש"ש וכדקתני ששלחו סתמא וכל חד וחד למאי דשייך ביה והשבועה שייכא בשניהם על שלא פשע ולמי נשבעין דתליא באם נתרמה התרומה או לא שייכא טפי לפרש בש"ש דאין להגזברין טענה על בני העיר ותקנת חכמים שאמרו על שבועה זו לפי שטעם כולל הוא ואפי' בזמן שבני העיר מאמינים בו שכדבריו כן הוא ורוצין לשלם שקלים אחרים. ובהכי ניחא סוגיא דהכא ודהתם וכל מה שיש לדקדק ולא רציתי להאריך כ"כ בזה. ונוחין הם דברי הרמב"ם וסידור דבריו בענין זה ומה שהבירו הרא"ש בפ' הזהב ובפ' שבועת הדיינין בשם רב אלפס ז"ל שכתב בתשובה שאפי' פשע השומר מדברים הללו ומודה שפשע פטור מלשלם וכתב ודבריו נראין וכו' ופושע בדבר לא נקרא אדם המזיק שהרי פשיעה בבעלים פטור ואלו חשוב כאדם המזיק אמאי פטור בבעלים וכו' יש לומר לדעת הרמב"ם דמזה אין ראי' דאף אם תחשבהו כמזיק דבעלמא חייב מ"מ בשומר פטור מגזרת הכתוב דכתיב בשואל אם בעליו עמו לא ישלם וילפינן מזה לכל השומרים כמבואר מהגמ' דפ' השואל וכן מה שהובא בהגהות מיימן בהל' שכירות שם ראיה לדברי הפוסקים דאף בפשיעה פטור בדברים הללו מההיא דסוף פ' החובל ההוא ארנקי דצדקה דאתי לפומבדיתא אפקדיה רב יוסף גבי ההוא גברא פשע ביה ואתו גנבי וגנבוה ובעא למיפטריה משום דכתיב לשמור ולא לחלק לעניים משמע שנמעטו מכח זה הפסוק להפטר אפי' מפשיעה והתם ש"ש הוי לרב יוסף וכו' ע"ש. וכלומר מדקאמר התם חייביה רב יוסף איתביה אביי והתני לשמור ולא לחלק לעניים א"ל עניי דפומבדיתא מקץ קץ להו ולשמור הוא ומדאיצטריך ליה לרב יוסף לשנויי הכי ולא קאמר שאני הכא דפשע ביה ש"מ דאפי' מפשיעה פטור י"ל לדעת. הרמב"ם דהוא ז"ל מפרש דלא איתיביה אביי אלא מטעמא דס"ד דממון שאין לו תובעים הוא ולפיכך יפטר אפי' מפשיעה והשיב לו רב יוסף דמיקץ קיץ להו וכממון שיש לו תובעין הוא וכדפירש"י דקרינא ביה לשמור וכ"כ הרמב"ם בריש פ"ה מהל' שאלה ופקדון דמה"ט פטור השומר במעות של עניים או של פדיון שבויים אפי' מפשיעה שנאמר לשמור ולא לחלק לעניים והרי הוא ממון שאין לו תובעים וכו' זהו מה שרציתי לבאר כאן לדעתו ז"ל ומה שהוא עיקר וראי' של חיזוק לדבריו הוא מדקאמר סתמא דהש"ס דהכא דמתני' מיתוקמא אף בש"ח ומעיקרא עד לא אתינן לטעמא דשבועה זו משום תקנה היא ולא הוה ידעינן להא ואפ"ה בעי לאוקמי אף בש"ח ש"מ דבפשיעה חייב אף בהקדש כנ"ל וכל זה בקצרה ואין כאן מקומו להאריך יותר: