מראה הפנים על תלמוד ירושלמי שבת ח:א:יד
Mareh HaPanim on Yerushalmi Shabbos 8:1:14 (Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Shabbat 8:1:14) · מראה הפנים על תלמוד ירושלמי שבת · free full Hebrew text
Open in the reader →הדא דאת אמר באילין מיא דטלא וכו'. כן פסק הרמב"ם שם טל כדי לשוף את הקילורין וכו' ומים כדי לרחוץ פני מדוכה. ועיין בהה"מ מה שכתב שם ונ"ל שהוא פוסק כאביי וכו' ואע"ג דרבא פליג עליה הירושלמי מכריע זהו דעתו ז"ל עכ"ל ולא ניחא למרייהו למימר הכי דא"כ בכל מקום דמשמע מכאן כאביי ולא כרבא נפסוק כאביי ואין הדבר כן שאין לנו לומר דמכח האי דהכא נדחה להאי כללא דאמרינן התם בכל מקום הלכתא כרבא לגביה דאביי בר מיע"ל קג"ם אלא דנראה דהרמב"ם ז"ל היה מפרש להא דרבא גופיה כהאי דהכא דהא דקאמר רבא אפי' תימא בשאר מקומות כדשמואל דאמר שמואל כולהו שוקייני מסו ומטללי לבר ממים דמסו ולא מטללי והיינו במים של טל דאי לא תימא הכי קשיא משמואל גופיה ממה דאמרינן לקמן פ' שמונה שרצים שלח ליה ר' ינאי למר עוקבא לישדר לן מהנך קילורין דמר שמואל שלח ליה שדורי משדרנא לך דלא תימא צר עין אנא אלא הכי אמר שמואל טובה טיפת צונן לתת בעיניו שחרית ורחיצת ידים ורגלים בחמין ערבית מכל קילורין שבעולם והשתא לכאורה קשה אהאי דשמואל דאי הכי אמאי לא שיערו במים בטיפת צונן בלבד שיהא יותר מועטת מלשוף את הקילור והא בכל כי האי גוונא אזלינן בשיעורין לחומרא ועל כרחך משום דהאי מילתא דמיא לשכיחא ולא שכיחא ואזול רבנן בתר דשכיחא לקולא והיינו משום שטיפת מיקרי לא שכיחא שאינה אלא בשחרית דווקא ולשוף בהם את הקילור היא כל היום ומכיון שכן דמוכרח הוא מהא דשמואל גופיה דכה"ג קרינן שכיחא מה שיותר נוהג ובכל זמן ולא שכיחא קרינן לדבר שאינו פעם אחד ביום א"כ קשיא השתא אעיקרא דשנויא דרבא. וכהאי דשמואל שהרי ודאי שתיית מים עכ"פ יותר שכיחא ושכיחא מהאי דרפוא' בקילורין וזה ודאי מיקרי לא שכיחא לגבי שתייה דנוהגת בכל זמן ולכל אדם וזה אינו אלא למאן דחש בעיניו וזה פשוט הוא דכמו דקרינן לא שכיחא לדבר שאינו אלא לשעה לגבי דבר שנוהג בכל עת כך הוא נמי דקרינן לא שכיחא לדבר שאינו אלא לאדם מיוחד לגבי דבר שנוהג הוא בכל אדם דמאי שנא ודבר זה מבואר' הוא וא"צ לראיה כלל. ודוגמא לדבר נזכיר למה שאמרו בפט"ז דיבמות לא כל האדם ולא כל המקום ולא כל השעות שוין הרי דמה שהיא אינו שוה לכל האדם דומה הוא למה שאינו שוה בכל השעות וכן הוא לכל כיוצא בזה ומעתה הדרינן לקושיא דאביי אמאי אזול רבנן בתר רפואתו לחומרא והא ודאי לא דמי לדבש דשתיהן שוין הן דלא כל אדם אוכל דבש ולא כל אדם נצטרך לרפואתו והרי הן תמיד שקולין. אבל במים אכתי קשה אלא דעל כרחך במים של טל שנינו במתני' כדקאמר הכא דרפואתו יותר שכיחא משתייתו דמי הוא זה שממתין על שתיית על ורפואתו ודאי שכיחא דניתן לרפואה למאן דמיצטריך ליה והלכך נמי בשאר מים דשתייתן שכיחא והדחתן שכיחא אזלינן לחומרא וכדי להדיח פני מדוכה שהוא דבר מועט יותר ממי ששותה מים דסתם שתייה של מים לרוות צמאו היא זה מה שנ"ל לדעת הרמב"ם ז"ל: