מראה הפנים על תלמוד ירושלמי שבת ז:א:ה

גדול שנשבה בין הגוים רב ושמואל חד אמר מונה ששה ועושה שבת וכו' מסתברא דרב הוא דקאמר מונה ששה וכו' שכן דרך הש"ס הזה היכא דלא קאמר בתרה ולא ידעין מאן אמר דא ומאן אמר דא הראשון הוא דקאמר להאי מלתא קמייתא וזהו כרב הונא בבבלי פרקין דף ס"ט היה מהלך בדרך או במדבר ואינו יודע מהו שבת מונה ששה ימים ומשמר יום אחד וחייא בר רב פליג התם וס"ל כשמואל דהכא והרי"ף ז"ל לא העתיק אלא דברי רב הונא דקבע להלכתא כוותיה. וכן הרמב"ם ז"ל פסק בפ"ב מהלכות שבת בהל' כ"ב כדרב הונא ומשום דהתם איתותבא מלתיה דחייא בר רב ועוד דמילתא דרב הונא קאי כרביה רב דהכא והלכתא כוותיה באיסורי וההיא דר' יצחק בר' אלעזר דהכא מיפרכא מלתיה כדאקשי ליה ר' מנא ומבואר היטב בפנים. והאי קושיא לא קשיא אלא אליבא דר' יצחק דאלו לרב ושמואל לא קשיא מידי דטעמייהו לאו משום חששא דספיקא דההוא יומא דנפיק ביה כלל הוא. אלא דמר ס"ל מכיון דהאי לא ידע אימתי שבת דיינין ליה כעומד בתחלת ברייתו של עולם ומר ס"ל כאדם הראשון כדמפרש התם לטעמייהו ולר' יצחק דטעמיה משום חששא דספיקא דהאי יומא דנפיק הוא דקשיא ליה קושיא דר' מנא ומסיק התם דכל יום ויום עושה לו כדי פרנסתו ואפי' ההוא יומא והאי יומא במאי מינכר ליה בקידושא ואבדלתא. וכתב הר"ן ז"ל וא"ת ולימא דמינכר ליה בתחומין שאינו מהלך באותו יום חוץ לתחום דודאי בשאר הימים יוצא חוץ לתחום דא"א לו לעמוד לעולם במדבר. ותירץ די"ל דאפי' בההוא יומא נמי מותר לצאת חוץ לתחום הואיל ותחומין דרבנן והה"מ בשם הרמב"ן ז"ל כתב דאפי' למ"ד תחומין דאורייתא כיון שאינו איסור סקילה לא החמירו ע"ש ודבריהם לענין דינא אם מותר לו לצאת חוץ לתחום בהאי יומא או לא אבל לענין הדיוק דאמאי לא קאמר הכי בגמרא לא היו צריכין לזה דבלאו הכי לק"מ דנקט מלתא דשייכא בכל גווני ואפי' בהאי דלא נפיק מאתריה ואינו יודע אימתי שבת וכגון שנשבה לבין הנכרים כדקאמר בהדיא הכא דחד דינא אית ליה עם המהלך בדרך או במדבר: