מראה הפנים על תלמוד ירושלמי שבת ו:ב:ט
Mareh HaPanim on Yerushalmi Shabbos 6:2:9 (Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Shabbat 6:2:9) · מראה הפנים על תלמוד ירושלמי שבת · free full Hebrew text
Open in the reader →מפני החשד וכו'. רש"י ז"ל הביא לזה במתני' וכתב ולשון רבותי דילמא מחייכי עליה ושקיל ושליף וממטי ליה בידיה. ונראה דנ"מ לדינא איכא בהני תרי טעמי דלטעמא דמפני החשד א"כ מסתברא דבזמן שיש ברגלו מכה שנותן על זה שאין בו מכה דאי על אותה שיש בו מכה אכתי אתו למחשדיה כדקאמר הכא דמאן מצער ליה דלא יתן על חורתי' להסנדל השני ואלו ללשון של רבותיו של רש"י דילמא מחייכי עליה א"כ ע"כ צ"ל דלמ"ד שנותן על זה שיש בו מכה לא אתו למיחייך עליה שהרי ניכר ונראה שהוא צולע על רגלו שהסנדל עליו וכדפירש"י בגמרא ללשון זה להאי מ"ד והוסיף עוד דא"נ מחכו עליה דלא חזו למכה לא שליף לה דמצטער ביתדות הדרכים מחמת המכה ועל זה קשה דנהי דכך הוא הא מ"מ מי לא מודה האי מ"ד דאכתי משום חשדא איכא וכדאמרינן בעלמא בכה"ג דאיכא תרי טעמי ולמ"ד משום הא הא אכתי איכא משום הא. וה"נ בכעין זה דאף דלא הוזכר בהדיא התם בגמרא להני טעמי ואיכא לפרש או משום חשדא או משום דילמא מחייכי מ"מ הא קשיא להאי מ"ד דנותן ברגלו שיש בו מכה הא אתו למיחשדיה ואף דרש"י רצה לתקן להאי מ"ד ופי' שמכירין בו לפי מעשיו שפרסותיו קשות ואינו מצטער ביתדות דרכים ולא נועלו אלא משום מכה אין זה מספיק דאכתי לעולם איכא חשדא שיאמרו מה לזה שהלך מביתו בסנדל א' ומאן מצער ליה שאינו נותן גם את השני על רגלו השנייה. ומש"ה נראה דהואיל ומפשיטותא דהאי טעמא מוכרח הוא כהאי מ"ד דנותן על רגלו שאין בו מכה. וכדמוכח הכא להדיא והשתא אף דמשמע נמי מהכא דלר' יוחנן דס"ל על אותה שיש בה מכה הוא נותן וכדמוכח מהאי עובדא דשמעון בר בא והיינו נמי כדגריס התם בהאי עובדא גופה דרב שמן בר אבא וכו' דאמר עשיתו מכה ובעי למיפשט התם דס"ל כרב הונא דנותן באותה שיש בה מכה. וא"כ לא ס"ל לר' יוחנן להאי טעמא כעיקר דמשום חשדא וקשיא על זה כדאמרן. ואפשר לומר נמי דמש"ה פסק הרי"ף בזה דהאי מ"ד ברגלו שאין בה מכה ומסיים כחייא בר רב וכר' יוחנן. דאמר עשיתו של שמאל מכה. ואף דמלישנא דהש"ס משמע דלדחייה בעלמא קאמרי הכא ודילמא כחייא בר רב ס"ל וה"ק עשית של שמאל מכה ומש"ה טען עליו בעל המאור בזה והרמב"ן כתב מצא בעל המאור ז"ל מקום לחלוק וכו' ולא ביאר בזה ע"ש. ומכאן מוכח דלדחייה בעלמא איתמר הא דהתם דהא קאמר בהדיא דהשיב לו ר' יוחנן אין בבלייא דקמתיה עלה אלא דנראה דמשום דקשיא לסברא דר' יוחנן אי כרב הונא ס"ל וכדאמרן דאכתי לעולם איכא חשדא סמיך הרי"ף על הא דקאמר ודילמא וכו' כדי שלא לסתור דברי ר' יוחנן וכעין דאמרינן התם בפרק כירה דף מ"ו. ולדעת הרמב"ם שדעתו ג"כ כדעת הרי"ף כמ"ש בפ' יט בהל' ט"ו לדעתו פשוט הוא דסומך בכל המקומות. אדנשמע מסוגיא דהכא במקום דליכא הכרעה דמילתא מסוגיא דהתם. ומשום דמסתברא מילתיה דשמואל דהכא וכטעמיה וזהו כחייא בר רב. ועוד דדברי ר' יוחנן אזלא כהאי דמשמע נמי מהתם והכא קאמר בהדיא דלא ס"ל כהאי ברייתא דמסכת דרך ארץ כשהוא נועל של ימין וכו'. ומכיון דמסתמא דברייתא משמע דהימין עיקר סמכו הם ז"ל על האי ודלמא כחייא בר רב וכו' אף דבענין זה לא משמע הכי מדהכא משום כדי לקיים דברי ר' יוחנן להלכה: