מראה הפנים על תלמוד ירושלמי שבת ג:ג:יד
Mareh HaPanim on Yerushalmi Shabbos 3:3:14 (Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Shabbat 3:3:14) · מראה הפנים על תלמוד ירושלמי שבת · free full Hebrew text
Open in the reader →מולייר הגרוף וכו'. רש"י ז"ל פי' במתני' טעמא דהיתרא במוליאר לפי שאילו מוסיף הבל ואנטיכי אין שותין ממנה הואיל ודופנה חם מאוד ומוסיף הבל במים ואע"פ שגרופה מן הגחלים. והתוס' הקשו על זה דלא שייך למיגזר במוסיף הבל אלא בהטמנה וכו' ואי להחזיר תנן וכו' ונראה כפי' הר"ר פורח מוליאר הגרוף שותין הימנו בשבת שמוזגין המים חמין ביין לפי שהמים אינן כ"כ חמין במוליאר שיתבשל היין מן המים שמוזגים לתוכו אבל אנטיכי אע"פ שהיא גרופה אין שותין הימנה לפי שאנטיכי יש בה הבל יותר ומתבשל היין מן המים בשעת מזיגה וכן משמע בירושלמי עכ"ל. ואין מכאן יותר משמעות לפי' זה דלענין היתר ואיסור מזיגה נשנית ממה שמשמע מהסוגיא דהבבלי בדף מ"א דאיתמר על האי מתני' דמפרש התם ה"ד מוליאר וכו' רב נחמן בר יצחק אמר בי דודי וכו' תניא כוותיה דרב נחמן אנטיכי אעפ"י שגרופה וקטומה אין שותין הימנה מפני שנחושתה מחממתה וכה"ג ממש אמרו הכא מפני שהיא מתחממת מכתליה ולא עוד אלא שנראה מכאן יותר משמעות לפירש"י דלישנא מפני שהיא מתחממת משמע שהיא מוספת חמימות עוד חמימות מאליה מחמת כתליה. ומאין לנו לומר דלענין מזיגה ממים חמין שממנה נאמרה תו קשיא לי על פי' הר"ר פורת דעיקרא דמילתיה מיפרכא דהא אנן תנינן בברייתא הובאה לקמן וכן התם בדף מ"ב נותן אדם חמין לתוך צונן ולכ"ע שרי הא וכי מחלקינן הכא בין חמין שבאו מתוך כלי שהוחמו ביותר או לא ומפני כך עלתה על דעתי לומר דאפשר דהיינו טעמא דהרמב"ם השמיט דינא דהאי מתני' ולא זכר ממנה כלל שהיה נראה לו לפרש כפי הר"ר פורת וא"כ לאו דהילכתא היא דמשמע מהסוגיא דלקמן דהתם בנזכר דהך ברייתא דנותנין חמין וכו' היא אליבא דהלכתא. ולב"ה אפי' צונן לתוך החמין מותר ובלבד שלא יהיו בכלי ראשון כמו שיתבאר בדבור דלקמן. שוב ראיתי בחידושי הרשב"א שהקשה קושיא זו בשם רבו מה"ר יונה ז"ל מהאי דנותנין חמין לתוך צונן ופי' שם פי' אחר. והרשב"א פלפל על זה באורך ופי' פי' אחר וכן להאי דהכא ונוטה יותר לפירש"י ז"ל דטעמא דאנטיכי ומוליאר שאינו גרוף דמוסיף הבל הוא והוי כטומן וכך נראה מלישנא דר' שיין וע"ש ולכל הפירושים יש ליתן טעם למאי דהשמיט הרמב"ם ולא זכר כלל מהאי דינא דמתני' דאי טעמא משום דמוסיף הבל כנראה לכאורה מסוגיא דהכא הי' קשה כקושית התוס' דלא שייך זה אלא בהטמנה ולא רצה להסכים לסברת הרשב"א דהוי כטומן דלא דברו בפרקין מענין הטמנה עד פרק דלקמן. ואי כפי' הר"ר פורת קשה כדלעיל. והרי"ף ז"ל הביא להמתני' וכפירושא דרב נחמן באנטיכי ותניא כוותיה ואפשר שהיה מפרש לה כפירש"י והיה נוטה לסברא זו דמיחזי כהטמנה ואין להאריך: