מראה הפנים על תלמוד ירושלמי שבת ג:א:יא
Mareh HaPanim on Yerushalmi Shabbos 3:1:11 (Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Shabbat 3:1:11) · מראה הפנים על תלמוד ירושלמי שבת · free full Hebrew text
Open in the reader →חזרו לומר תבשיל שהוא מצטמק ויפה לו אסור וכו'. משמע מהכא בהדיא דלאחר שגזרו על השוכח ולמיקנסיה אטו מזיד חזרו עוד לומר ולחלק גבי תבשיל שבישל כל צרכו אם מצטמק ויפה לו הוא שאסור ואם מצטמק ורע לו מותר וטעמא בהא עיקר טעם הגזירה מפני שנחשדו. להיות מניחין במזיד ואמרו שוכחים אנו וא"כ בדבר שהוא מצטמק ורע לו מסתמא לא יבואו לעשות כן להניחו שיתקלקל והכי מסתברא אלא דמסוגיא דהתם לא משמע כן ולא גריס להא כלל ובאמת צריך ביאור הרבה לדברי הרמב"ם בדין זה במ"ש בפ"ג בהל' ט' לחלק בשוכח בין תבשיל שלא בישל כל צרכו שאסור עד מוצאי שבת ובתבשיל שבישל כל צרכו אפי' מצטמק ויפה לו מותר מיד באותו שבת. ואם עבר ושהה לעולם אסור עד מוצאי שבת והקשו עליו וכמ"ש הטור בסי' רנ"ג על זה ואיני יודע למה חילק בשניהם דהא בגמרא מייתי ראיה מעבר ושיהא לשכח. ור"ל דהאי בעיא דבעו מיניה מר' חייא בר אבא שכח קדירה ע"ג כירה ובשלה בשבת מהו וכו' ועלה קאמר רב נחמן בר יצחק דאסר בשוכח כמו עבר במזיד ושיהא וכדמוקי לה לקמן להא דרב נחמן בר יצחק דלאחר גזירה הוא דקאמר שגזרו על השוכח לקנסו כמו בעבר במזיד. ומהיכי נפקא ליה להרמב"ם לחלק בינייהו. והנה הרואה בדברי המפרשים יראה שאין לנו דבר מבואר ופי' המתקבל לא בדברי הרי"ף ולא בדברי הרמב"ם בזה דהה"מ והר"ן ז"ל כתבו דהרב אלפסי גורם בהבעיא שנייה דהתם איבעיא להו עבר ושכח מאי וכו'. ובאמת אם היתה הגי' לפניהם בדברי הרי"ף כך קשה היא להבין דבריו ולא הגי' בגמרא לפי דבריהם דלא שייך לישנא דעבר. גבי שוכח. וכן לא נחה דעתינו בפירוש דבריו. וכמו שנמשך אחריהם הב"י לפרש דברי הרי"ף והרמב"ם דעל בעיא שנייה כוונת דבריהם הולך להם דברים בלתי מובנים. ואנחנו נבאר לפי מה שכתיב לפנינו בספרי הרי"ף ואת"כ נבאר ג"כ לדעת הרמב"ם בעזרת האל וז"ל הרי"ף בדין זה ואי אינשי ע"ג כירה שאינה גרופה וקטומה מידי דלא בשיל כל צרכיה אסור וכ"ש אם עבר ושהה במזיד דאמר רב שמואל בר יהודה אמר רב בתחלה היו אומרים המבשל בשבת וכו' וה"ה לשוכח משרבו משהין במזיד ואומרים שוגגין אנחנו חזרו וגזרו אף על השוכח. והיכא דשכח מידי דבשיל כל צרכיה ומצטמק ויפה לו הא מילתא איבעיא לן בגמרא ולא איפשיטא ולקולא עבדינן ולא אסרינן לההוא תבשיל דספיקא דרבנן הוא ולקולא. ע"כ. והנה לא כתוב כאן והיכא דעבר ושכח. ולפי גי' זו בהרי"ף נוח לנו להבין דבריו אלא דע"כ צ"ל דלא היה גורס בהבעיא שניה תיבת עבר כלל וזה נלמד מדבריו שהרי כתב בדין שכח תבשיל שלא בישל כל צרכו לאסור בשוכח כדמסקינן בגמ' על הבעיא הראשונה דמיירי בהכי דנקט שכח וכו' ובישלה בשבת וא"כ לא נתבשל כל צרכו היה ופשיט לה רב נחמן בר יצחק לאיסורא ומשום קנסא כההוא דרב שמואל וכו' אמר רב דקנסו בשוכח וא"כ מכ"ש בעבר והכל בכירה שאינה גרופה וקטומה מיירי כדמוקמינן לההיא דר' יהודה דהאי ברייתא ובכה"ג קאי הבעיא קמייתא והפשיטות והכל בתבשיל שלא בישל כל צרכו וזה מבואר הוא ובבעיא שניה היה גורס בגמרא איבעיא להו שכח ושהה מאי דאלו על הגי' עבר קשיין מאי קא מיבעיא ליה הא אפי' בשכח קנסינן ליה לאחר הגזירה בעבר מיבעיא אלא בשכח ושיהא בעי לה וכדלקמן. ופי' דהבעיא קאי על הא דמוקמינן לעיל מינה להאי ברייתא שכח קדירה וכו' דקודם גזירה נשנית וכרב נחמן בר יצחק דאסיקנא כוותיה ועלה מייתי האי גזירתא כדאמר רב בתחלה וכו' חזרו וקנסו על השוכח וזה הכל בתבשיל שלא בישל כל צרכו דדומיא דהמבשל הוא וגזרו בשוכח והשתא מיבעיא להו אם הכל דקתני בברייתא שקודם הגזירה בכלל הוא למה שגזרו אח"כ והיינו בתבשיל שבשל כל צרכו ומצטמק ויפה לו דחזינן דמחמיר ר' יהודה לאסור ואפי' קודם גזירה אם דברי ר' יהודה הן להלכה וקיימי הכי לגזור אף בכהאי גוונא לקנוס בשוכח או לא. ומשום דאיכא למימר דלא קנסו בשוגג אלא במידי דהוי איסורא דאורייתא כגון שלא בישל כל צרכו והוי כמבשל בשבת בשוגג וקנסו משרבו המשהין במזיד אבל בבישל כל צרכו שאינו אלא איסורא דרבנן ומפני שמצטמק ויפה לו וניחא ליה בהכי ושמא יחתה או דילמא אף בכה"ג גזרו וקיימו למילתיה דר' יהודה להחמיר אף בכה"ג כמו במבשל בשבת בשוגג לר' יהודה. והיינו נמי דשינה לשון הבעיא כאן מהאי לישנא דהבעיא קמייתא שכח קדירה וכו' ובשלה בשבת דלעיל בשלא בשיל כל צרכו מיירי והכא בשכבר נתבשל כל צרכו נקט ושכח ושיהה אותו כלומר דלבשל ולגמור א"צ הוא אלא ששיהה אחר שנתבשל ולא סילקו ומשום דמצטמק ויפה לו הוא. ובעי למיפשט לאיסורא מהאי דר' יוסי דאסר ביצים מצומקות שנשתהו. והיינו בשוגג דהכי משמע לישנא דנשתהו ולא קאמר ששיהו ופשיטא לגי' דהכא בהאי דר' יוסי דקאמר ר' ישמעאל אבא עלה לביתו וכו' שבוודאי בבית ר' יוסי לא היו משהין במזיד ואפ"ה אסר להן מאי לאו לאותה שבת. ודחי לה לא דאיכא למימר לשבת אחרת אסר שלא יעשו כן להיות שוכחין אלא שיהו נזהרין בדבר. והשתא בעיא דלא איפשיטא היא ובמידי דרבנן אזלינן לקולא זהו המובן מסדר דברי הרי"ף שכך היתה הגי' לפניו וזהו דעתו ופירושו לענ"ד. והן הן דברי הרמב"ם שעולין ממש כדברי הרי"ף בכל חלוקי הדין הזה שכתב כל תבשיל שאסור לשהותו אם עבר ושהה וכו' וזה ברור הוא דבעבר במזיד קנסינן ליה בודאי לאסרו בו ביום. ובמה שכתב לאסור במוצאי שבת בכדי שיעשו יתבאר בדבור דלקמן. ואם שכח וכו' זהו בדברי הרי"ף וכדמשמע מהסוגיא דנפשטה הבעיא קמייתא לאסור בשכח ושהה תבשיל שלא בישל כל צרכו דבהא ודאי גזרו ובתבשיל שבישל כל צרכו ומצטמק ויפה לו מותר מיד משום דבעיא שניה לא איפשיטא ולקולא. והשתא ממילא מתיישב השגת הראב"ד בזה שכתב בחיי ראשי וכו' דהרמב"ם לא היה מפרש להבעיא שניה כדס"ד דהראב"ד אלא דגי' אחרת היה להם להרי"ף והרמב"ם ונמשך בזה אחרי רבו דרביה מלה במלה לפי הגי' שלפנינו בדברי הרי"ף ז"ל: