מראה הפנים על תלמוד ירושלמי שבת ב:ה:ז
Mareh HaPanim on Yerushalmi Shabbos 2:5:7 (Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Shabbat 2:5:7) · מראה הפנים על תלמוד ירושלמי שבת · free full Hebrew text
Open in the reader →הבעיר וכיבה בנפיחה אחת חייב שתים. היינו דינא מבואר נמי דהך ברייתא היו לפניו שני נרות דולקות וכו' דמייתי לה בפ"ד דכריתות דף כ' וקתני התם להדליק ולכבות וכיבה והדליק בנשימה אחת חייב. ומפרש התם דמהו דתימא לא איתעבידא מחשבתו דהא נתכוין להדליק מעיקרא וכי עביד מעשה כיבה ובסוף הדליק קמ"ל דאפ"ה חייב דנהי דאקדומי לא מקדים אחורי נמי לא מאחר. והכא דגריס חייב שתים כגון שנתכוין להבעיר ולכבות ועביד מעשה כהאי סידרא דאתעבידא מחשבתו בתרווייהו ודמיא להא דלקמן החותה גחלים וכו' וכמ"ד חייב שתים והלכתא כוותיה בנתכוין לשתיהן. ובהך שמעתתא דכריתות נתחבטו הרבה וכמבואר בהשגת הראב"ד בפ"א מהל' שבת. ובאמת הלכה קשה היא מאוד ואני ביארתי ת"ל להלכה עמוקה זו בביאור היטב ויישבתי דברי הרמב"ם על נכון והנה כתוב על ספרי באר מים חיים המקום יזכני להוציאו לאורה עם שאר כל חיבוריי א"ס:
החותה גחלים וכו'. האי תוספתא מייתי לה נמי בכריתות שם ופסק הרמב"ם בפ"ז מהל' שגגות בסופו כר"א בר' צדוק דחייב שתים וכהך אוקימתא דהתם כגון שנתכוין לכבות ולהבעיר דאלו אינו מתכוין בהא קיי"ל כר"ש דדבר שאינו מתכוין פטור ובהך סיפא שחתה להתחמם והובערו מאליהן גריס התם תני חדא חייב כמ"ד מלאכה שאינה צריכה לגופה חייב עליה ותני אידך פטור כמ"ד מלאכה שאינה צריכה לגופה פטור וכדפירשו התוס' שם דלא שייך כאן מתכוין ושאינו מתכוין שהרי להתחמם הוא עושה אלא דמלאכה שאינה צריכה לגופה הויא הך הבערה. והרמב"ם פוסק שם בזה חייב שתים ותמה הכ"מ ע"ז וע"ש והרמב"ם ז"ל סמך על האי דקאמר הכא דבמחלוקת דרישא תליא וכדפרישית בפנים דלמ"ד מלאכה שאינה צריכה לגופה חייב וכדפוסק הרמב"ם בכל מקום כר' יהודה בזה ונתן שם הטעם לזה משים כך א"כ חייב שתים הוא וכהך סברא דר' יודן להאי מ"ד וכדפרישית בפנים דסבריה דר' יודן כך הוא דלמאן דמחייב במלאכה שאינה צריכה לגופה א"כ הרישא והסיפא שתיהן שוות הן וכלומר דבסיפא ודאי מתכוין הוא שהרי להתחמם הוא עושה. אלא שאינה צריכה לגופה היא לא ההבערה דכבר יכול הוא להתחמם במה שהובערו מתחלה ולא הכבוי והא דמסיים ברם הכא וכו' היינו הך סיפא מצינן לאוקמי ולומר דאינו חייב משום כבוי משום שאינו רוצה בכך וכמ"ד מלאכה שאינה צריכה לגופה פטור כדפרישית בפנים. והשתא למ"ד חייב במלאכה שאינה צריכה לגופה חייב כאן שתים משום מבעיר ע"י חיתוי שלו ומשום מכבה דסוף סוף ג"כ נכבים הן. ובהא דקאמר ר' יוחנן הכא לית כאן חייב שתים וכו' יש לומר נמי דארישא קאי לר"א בר' צדוק וה"ק רבי יעקב בר אחא במחלוקת וכו' כלומר דלמ"ד ברישא אחת הוא שחייב ומשום מבעיר את התחתונות אבל על הכבוי להעליונות לא מתחייב ומשום דהכבוי לאו מלאכה הצריכה לגופה היא. א"כ הכא בסיפא פטור לגמרי הוא דליכא משום מבעיר שהרי הובערו מאליהן ואכבוי לא מתחייב ברם כמ"ד חייב שתים חייב נמי הכא משום מכבה דהא להאי מ"ד ס"ל דמתחייב משום כבוי דא"ר יוחנן לית כאן וכו' כלומר ואפי' בהאי דרישא הוה מגמגם בה ר' יוחנן וקאמר דלית כאן וכו' דאמאי לתחייב שתים וכי ניחא ליה הכבוי והשתא שפיר אתיא גם בהאי דר' יוחנן כהאי דאמר התם בכריתות דהוה קשיא ליה הלכה זו למ"ד חייב שתים וכדאוקמינן התם בנפח שנו אמר ר' יוחנן עד כאן לא נתגלתה טעמה של הלכה זו. ודברי ר' יודן מיתפרש כדפרישית ואתיא לפי המסקנא: