מראה הפנים על תלמוד ירושלמי שבת ב:א:ט
Mareh HaPanim on Yerushalmi Shabbos 2:1:9 (Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Shabbat 2:1:9) · מראה הפנים על תלמוד ירושלמי שבת · free full Hebrew text
Open in the reader →פתילה צריכה הצאתה ברוב הדולק. והכי אמר עולא בבבלי סוף פ"ק המדליק צריך שידליק ברוב היוצא והכי קיי"ל כדפסקו כל הפוסקים כהך דעולא מיהו הא דמסיק הכא דטעמא דמתני' באלו הפסולין משום הך דעולא היא ולא משום שהוא שוכח ומוציא את הפתילה לא משמע הכי מסוגית הש"ס דילן בהא דקאמר רבא התם בדף כ"א פתילות שאמרו חכמים אין מדליקין בהן מפני האור שמסכסכת בהן שמנים שאמרו אין מדליקין מפני שאין נמשכין אחר הפתילה. ומשמע דטעמא הויא שמא ישכח ויטה וכ"כ הרמב"ם בהדיא בפ"ה בהל' ח' גבי פסולי שמנים שמא יהיה אור הנר אפל ויטה אותה בשעה שישתמש לאורה. ומשום דמשמע הכי מהאי בעיא דלקמן בעי מיניה אביי מרבה מהו שיתן לתוכן שמן כל שהוא וידליק וא"ל אין מדליקין לפי שאין מדליקין או לפי הגירסא שאינן נדלקין והיינו הך ואם דמזה אין הכרח כ"כ לטעמא שמא יטה די"ל דאף לטעמא משום הך דעולא אמרו כן מיהת מוכרח הוא מהא דאמרו גבי הני פתילות ושמנים שמדליקין בהן בחנוכה בין בחול ובין בשבת מטעמא דאסור להשתמש לאורה. ולא חיישינן שמא יטה. אלמא דהאי טעמא הוא עיקר שאין מדליקין בהן בשבת. ומיהו נראה מלשון הרמב"ם במה שכתב שם בהל' ה' גבי פסולי פתילות פתילה שמדליקין בה בשבת אין עושין אותה מדבר שהאור מסכסכת בו כגון צרור כו' אלא מדבר שהאור נתלית בו כגון פשתן נפוצה ובגדי שש וצמר גפן וכיוצא בהן והמדליק צריך שידליק ברוב היוצא מן הפתילה. מזה היה משמע לכאורה דתפס גבי פסולי פתילה לטעמא דמסיק הכא דמשום הך דעולא הוא דאסרו והלכך מסיים כאן כהך דינא דעולא אם לא שנאמר דלדין בפני עצמו כתב כאן לזה ומהך דחנוכה משמע דתרוייהו משום שמא יטה היא דהא קאמר פתילות ושמנים שאמרו חכמים וכו' ולא ראיתי למי שדקדק בזה. ואיכא נ"מ גדולה לדינא בין טעמא שמא ישכח ויטה ובין הך טעמא דמסיק הכא משום הך דעולא וזה למה שהוזכר בדברי המרדכי שאם יש נר אחד כשר מהשמנים המותרים ושאר נרות מהשמנים הפסולים שמביא שם חלוקי דעות אם מותר להשתמש לאור האחרים הפסולים ומביא בהגה"ה בשם מהר"ם ז"ל להתיר שע"י נר כשר זה יזכור ולא יטה השאר הנרות והובא זה בהגהת רמ"א סי' רס"ד. והשתא איכא נ"מ בין הני טעמי ואפי' לכתחלה דלטעמא משום הך דעולא אין להדליק בשום נר מפסולי פתילות ושמנים ואפי' במקום דאיכא נר כשר דהא בכל הנרות צריך שידליק ברוב היוצא וזה פשוט הוא אלא שלא דברו שם כ"א מדין בדיעבד אם מותר להשתמש לאור האחרים דכבר הם דולקין וליכא חששא אחרת אלא חששא דשמא יטה:
ולא כן אלפן רבי שבת שחל להיות בחנוכה וכו'. כדפרישית ואע"ג דרב חסדא גופיה לא קאמר הכי בבבלי דף כ"א דגריס התם בשם רב חסדא דקאמר מדליקין בהן בחול אבל לא בשבת קסבר כבתה אין זקוק לאורה ומותר להשתמש לאורה מ"מ אמר לו ר' תחליפא כן דהא ודאי הלכתא כרב דהיא רביה דרב הונא ודרב חסדא ודרך כבוד אמר לו זה ולא כן אלפן רבי ועוד דאפשר דרב חסדא נמי הדר ביה לבתר דשמיע ליה מרב דאסור להשתמש לאורה. וראיתי להרמב"ן ז"ל בספר המלחמות שכתב על דברי בעל המאור שרצה לומר דתשמיש מצוה כגון לסעודת שבת וכיוצא בו ותשמיש קדושה מותר להשתמש לאורה והעלה דמסקנא דשמעתא דמשום ביזוי מצוה הוא דחיישינן בנר חנוכה ולדבר הרשות כגון הרצאת מעות ועל זה כתב הרמב"ן שם וז"ל אחר שפלפל על פי' בעל המאור אמר ואפי' אם היה כפי' שפי' בעל המאור ז"ל נכון על כרחך הלכה אסור להשתמש לאורה דקיי"ל כר' זירא אמר רב מתנא אמר רב שמדליקין בכל פתילות ושמנים בין בחול ובין בשבת וטעמא משום דאסור להשתמש לאורה וכו' וכל הגאונים ז"ל כך פסקו הלכה כרב מתנא אמר רב. וכן מוכח בירושלמי כמו שפירשנו שמי שאמר אסור להרצות מעות רבותא קמ"ל שאפי' הרצאת מעות שאינו אלא ענין הקל אסור כ"ש תשמיש אחר בין של מצוה בין של קדושה דגרסינן התם עד כאן לפתילות מכאן ואילך לשמנים וכו' עד ועוד מן הדא דר' תחליפא שאל לרב חסדא לא כן אלפן רבי בשבת שחלה להיות בחנוכה שאסור לראות מטבע לאור הנר הרי אינו שכח ומוציא את הפתילה הוי לית טעמא משום שלא הוצת האור ברוב הדולק. וכך פירושו דרב תחליפא הקשה לרב חסדא לא כך למדתנו רבינו שאפי' שבת שחלה להיות בחנוכה אין מדליקין בפתילות ושמנים שאמרו חכמים ואמאי אסור אם טעם איסורן מפני שהאור אינו נמשך אחריו והוא שוכח ומוציא את הפתילה הרי אמרו שאסור להרצות מעות כנגד נר של חנוכה וכיון שאסור להשתמש לאורה לא אתי לאטויי ותוכל ללמוד מכאן שמי שאמר אסור להרצות מעות כנגד נר חנוכה כל תשמישין אסור שאם היו מותר בשאר תשמישין הא איכא למיגזר משום שמא יטה אלא כמו שפירשתי עיקר. וכן דעת כל הגאונים ז"ל עכ"ל. ואומר אני שבודאי פירושו ופסקו מכח ההיא דהרצאת מעות המבואר בש"ס דילן הוא עיקר וכמוסכם מדעת כל הגאונים ז"ל שאסור בכל תשמישין ואפי' של מצוה וקדושה ליהנות מנר חנוכה אבל בענין שפירש להא דהכא אחר מחילת גודל כ"ת ודעתו הקדושה יש לדון על זה שאם מטבע פירושו כדפירש הוא ז"ל מה ענין זה לשבת שחלה להיות בחנוכה ואם שבת שחל להיות בחנוכה כקושיא היא בפני עצמה על דברי רב חסדא המוזכר בתלמודא דילן כפירושו א"כ מה זה שסיים ר' תחליפא שאסור לראות מטבע לאור החנוכה וזה כקושיא מענין בפני עצמה הוא ולא הזכיר ר' תחליפא ענין שבת של חנוכה לפי פירושו אלא לרמז על מה שאמר רב חסדא אין מדליקין בפסולי שמנים בחנוכה של שבת ואם כך הוא למה לו להאריך כל כך הוה ליה לאקשויי מהאיסור ראיית מטבע לאור החנוכה על סברתו דרב חסדא. ועוד שזה הפירוש כסכינא דמפסקא קראי היא והעיקר חסר מהענין שמרמז רב תחליפא בשבת שחל להיות בחנוכה ואין זה דרך הש"ס בדברי האמוראים כ"א במקום הציון להתוספתא או להמתני' או לאיזה ענין המוזכר כבר במקום אחר בש"ס הזה דרכו להיות מקצר כ"א ברמז בעלמא וסומך על הידוע וזה לא תמצא בכל הש"ס הזה ולא דוגמתו שתהיה הקושיא ולא כן וכו' על הדבר שלא הוזכר כלל כאן ולא במקום אחר ואינו אלא ברמז מועט וחסרה גוף הקושיא ועוד היכי מוכח מזה לעיקר ההוכחה דבעי הש"ס לאוכוחי ולהכריח דבכל שבח אין הטעם באיסור פסולי שמנים משום שמא ישכח ויוציא את הפתילה אלא דטעמא הוי משום שלא הוצת האור ברוב הדולק. וזה מבואר הוא דעיקר הראיה מהא דר' תחליפא ללמוד מזה לטעמא דפסולי שמנים בכל שבת ושבת ואין זה צריך לפנים ולפירושו של הרמב"ן אין לנו עיקר הזה. ועוד דהאי מעיקרא פריכא היא דהיאך מקשה לרב חסדא מאיסור הרצאת מעות הא לדידיה מותר וא"כ משתמש לאורה לכל התשמישים סוף דבר במחילת כ"ת אומר אני כי לא זו הדרך ולא זו העיר בפירושא דמטבע דקאמר אלא על המטבע של ברכות הוא מיתפרשא ושפיר טפי הוא דמוכח מכאן דאפי' תשמישי מצוה אסור כנגד נר חנוכה ומתיישב הכל בלי פקפוק וכמבואר בפנים. ודאתאן עלה בענין איסור אפי' תשמישי מצוה לאור החנוכה נזכיר דבר אחד במה שכתבתי בחידושי שבת ועירובין שלי מענין זה דהר"ן ז"ל כתב להוכיח דאסור דאם איתא דשרי לאשתמושי תשמיש מצוה בנר חנוכה היאך מדליקין נר חנוכה בשבת בכל השמנים והרי כשישתמש בה בסעודת שבת אתי לאטויי אלא ודאי אסור עכ"ל. ועל הוכחה זו יש להקשות דאימא אין הכי נמי כשמדליק לנר חנוכה בשבת באלו פסולי שמנים שהתירו לנר חנוכה אסור לו להשתמש לפניהם אפי' למצוה בשבת מטעמא שמא יטה ואנן לא אמרינן דשרי בתשמישי מצוה אלא כשמדליק בשמנים הכשירים לנר שבת דאז ליכא חששא שמא יטה וא"כ לעולם אימא לך דבכה"ג מותר להשתמש בסעודת שבת לאור החנוכה. ויפה כח של הרשב"א ז"ל שכתב בענין זה להכריח דלא כבעל המאור דבתחלה אמר להכריח דלרבא נמי ס"ל דאסור להשתמש לאורה מהאי דאמרינן לקמן אמר רבא פשיטא לי נר ביתו ונר חנוכה נר ביתו עדיף משום שלום ביתו ואם איתא דמותר להשתמש לאורה עושה נר אחד ועולה לכאן ולכאן וכו' ומינה נמי משמע דאסור להשתמש לאורה כל תשמיש ואפי' תשמיש דמצוה כגון סעודת שבת וקריאת התורה עכ"ל והוכחה זו ודאי הוכחה שלימה היא דאם איתא דתשמיש מצוה מותר למה ידחה נר חנוכה בשאין לו אלא על אחד מהם הרי יכול הוא לקיים את שתיהן וישתמש בסעודתו לאור החנוכה. ויצאנו לידון בדבר הלמד מעניינו דלמאי דאמר בהאי תלמודא בסוף מס' תרומות מי שאין לו שמן של חולין מדליק שמן שריפה בחנוכה. וכ"פ הרמב"ם בפ' י"א מהל' תרומות בהל' י"ח ואינו צריך רשות כהן לכך וכמו שביארתי לזה שם דאע"ג דהנאה של כילוי אסורה לזרים בתרומה כמו בטבל כדכתבו התוס' בדף כ"ו ד"ה אין מדליקין בטבל טמא. וע"ש מ"מ מכיון דמצוה קעביד מותר דמצות לאו ליהנות נתנו ואפי' במצוה דרבנן כמבואר שם דלא כדעת בעל המאור בפ"ג דר"ה גבי המודר הנאה מחבירו מותר לתקוע לו וכו' ע"ש ומעתה למאן דמתיר תשמישי מצוה לפני נ"ח א"כ מי שאין לו אלא שמן שריפה ואין לו אלא כדי נר ביתו או נר חנוכה הרי הדין זה תלוי בפלוגתא דרבה ורב חסדא דלרבה דחייש לשמא יטה ואין להדליק בשמן שריפה בשבת אסור להשתמש לסעודת שבת לפני אותו נר שמן שריפה של חנוכה דאע"ג דבשאר שמנים כשרים יש לו להדליק בחנוכה ואפי' בשבת ולהשתמש ג"כ לסעודת שבת בפני נר חנוכה דליכא שמא יטה מ"מ בשמן שריפה איכא האי שמא יטה דמתוך שמצוה עליו לבערו יטה כדי שיתבער מהר ולרב חסדא דמותר להדליק בשמן שריפה בשבת דלא חייש להאי שמא יטה א"כ ג"כ בשמן שריפה שמדליק בחנוכה בשבת משתמש בו גם לסעודת שבת שהרי לדעת זה תשמישי מצוה מותר ולשמא יטה לא חיישינן מיהו האי מילתא איכא למיפרך משום דמצינו למימר דבכה"ג אפי' לרבה מותר דהרי הטעם דחייש שמא יטה כדי שיתבער מהר הוא. והכא דמיירי שאין לו שמן חולין אלא האי שמן שריפה ובודאי לית ביה אלא כדי שיעורא והוא עד שתכלה רגל מן השוק דודאי ביותר משיעור הזה אין לו היתר להדליק בו דהא עיקר הטעם שהתירו להדליק בשמן שריפה בחנוכה משום דמצוה קעביד ואין לך בו אלא כפי שיעור המצוה ומה שהוא יותר מכשיעור אסור לו להדליק בו דאסור לזרים הוא וא"כ מכיון דע"כ מיירי דאין מדליק בו אלא כפי השיעור דמצוה איכא למימר דבכה"ג אף לרבה לא חיישינן שמא יטה כדי שיתבער מהר דא"כ מיבצר בצר ליה לשיעורא ומעתה נאמר דנראה דלכאורה יש להכריח לסברא זו דהא למאן דגריס גם בהאי פלוגתא רבא ולא רבה עיין בתוס' ד"ה גזירה י"ט אטו שבת על כרחך לדידן דקיי"ל כדעת הגאונים ז"ל דאסור להשתמש אפי' תשמישי מצוה לנר חנוכה וכדיוקיה דהרשב"א מהאי דרבא א"כ האי סברא מוכרחת היא דאם אין לו אלא שמן שריפה ומדליק בו בחנוכה בשבת דלא חיישינן להאי שמא יטה משום דלא ליתי למבצר שיעורא דמצוה דאי לא תימא הכי אלא דרבא חייש לשמא יטה בשמן שריפה לעולם הדרא לן האי ספיקא לדוכתה דאיכא למימר דלעולם מותר להשתמש תשמישי מצוה לאור החנוכה והא דקאמר רבא דנר ביתו עדיף משום שלום ביתו משום דלשיטתיה אזיל להאי גי' דגריס הכא רבא ואפי' לפי הגי' שלפנינו דגריס הכא רבה וכגי' רבינו שמואל בתוס' מ"מ מצינו למימר דרבא דלקמן ס"ל כשיטתיה דרבה דהכא דס"ל גבי שמן שריפה דאין מדליקין בו בשבת שמא יטה ואי הוה שרי להשתמש לסעודת שבת לפני אור החנוכה זימנין דאתי לידי איסורא אם לא יהיה לו אלא שמן שריפה ואין בו אלא כדי אחד בלבד. ואי אמרת לאדלוקי ביה לחנוכה בשבת דשרי אתי נמי לאשתמושי לסעודת שבת ואיכא למיחש שמא יטה הלכך הוא דקאמר טעמא בנר ביתו דעלמא משום שלום ביתו ולמידחי לנר חנוכה בכה"ג כי היכי דלא ליתי למיטעי אם לפעמים לא יהיה לו אלא שמן שריפה ואתי לידי תקלה וזה ודאי אין להקשות וכי דחינן למצוה משום חששא דהא ליתא דע"כ לומר כן בכל שבת דעלמא דאם אין לו אלא שמן שריפה דנדחה נר שבת והיא חובה ומהיכי תיתי לא נאמר כן בנר חנוכה דלידחי מפני נר ביתו. וא"כ אכתי מנלן למידק מדרבא דתשמישי מצוה נמי אסור לאור חנוכה אימא בעלמא מותר בחול בשמנים כשרים והכא מחששא דשמן שריפה בשבת נגעו בה וכדאמרן אלא ודאי דהאי סברא מוכרחת היא דבכה"ג מודה נמי רבה וכן רבא דלא חיישינן שמא יטה בשמן שריפה וכדלעיל דלא ליבצר ליה לשיעורא והשתא הדרינן לדיוקא מדקאמר רבא משום שלום ביתו למידחי למצות נר חנוכה ש"מ דגם תשמישי מצוה אסור לפני נר חנוכה וזה מה שרציתי להביא כאן ממה שכתבתי דרך פלפול בחידושים שלי ולהראות פנים בסברא לכאן ולכאן. ועיין לקמן במתני' דאין מדליקין בשמן שריפה ביו"ט מה שיתבאר בזה לדעת הרמב"ם ז"ל: