מראה הפנים על תלמוד ירושלמי שבת יב:ד:ג

הקורע על העור כתבנית כתב חייב וכו'. כך פסק הרמב"ם בפי"ג מהל' שבת בהל' ט"ז וגרסינן בהאי תלמודא בפ"ב דגיטין בהל' ג' לענין גט נמי כן המקרע על העור כתבנית כתב כשר הרושם על העור כתבנית כתב פסול ובתוספתא פ"ב דגיטין נישנו הדברים בהפך הקורע פסול הרושם כשר וכן הוא לענין שבת והרמב"ם שפסק בשבת כגי' האי תלמודא שתפסו לעיקר אבל בהל' גירושין בפרק ד' בהל' ז' פסק בגט בין המקרע בין הרושם על העור כתבנית כתב כשר והביא שם הה"מ בשם הרשב"א שתמה על זה שהרי אפי' לענין חיוב שבת פסק שהרושם על העור אינו כתב ולמה אמר בגט הרושם כשר ולא מצאו טעם נכון לזה וממה שנתבאר בדבור דלעיל תמצא טעם נכון לדבריו שמהיכן למדנו דחומר בשבת מדברי ר' יוחנן למדנו שם בדף כ' וכעין דאמר הכא וכי מפני שאנו מדמין נעשה מעשה וכלומר לענין שבת אנו אומרין זה לחומרא בעלמא כדפירש"י שם אבל היאך נכשיר לכתחלה בכה"ג בגט. ומעתה תקשה לר' יוחנן הרי מצינו דבשבת פטור ובגט כשר וזהו בדבר של קיימא ע"ג דבר שאינו של קיימא ואם בגט הוי כתב כדלעיל א"כ היה לנו להחמיר בשבת בכה"ג אלא ודאי דה"ק ליה אין דמצינו שיש קולא בשבת ולא מיחשב כתב לחייבו כגון הא דלעיל ובגט כשר. וכן נמי ברושם על העור דבשבת לא הוי כתב ובגט כשר אבל לא מפני כך תבא ללמד ממה שאנו מחמירין בשבת לחומרא בעלמא ותרצה ג"כ להכשיר בגט זה ודאי לא מצית למילף להקל בגט הואיל ואנו מחמירין עליו בשבת. ומיהת איכא דמה שמקילין בשבת ועם כל זה הוי כתב בגט כההיא דעלה של זית וכהאי דרושם על העור וטעמא דמילתא לפי האמת משום דגבי שבת תרתי בעינן שיהא הכתב דבר של קיימא וכן ע"ג דבר של קיימא אבל גבי גט אף דהכל בכתב תליא מילתא דוכתב בעינן מ"מ בחדא מינייהו סגי והיינו אם הוא על דבר של קיימא ה"ז כתב אפי' ברושם על העור ואם הוא על דבר שאינו של קיימא לא כלום הוא עד שיכתוב בדבר של קיימא כדמוכח מההיא דעלה של זית. והשתא דיו ע"ג סיקרא דפסול בעדי גט משום האי טעמא גופה דהואיל וסיקרא כתב הוא א"כ לא עשו כלום מה שחתמו עצמן עליו דנהי דלענין שבת איכא חיובא ומשום דמ"מ כתיבה מקריא לענין עדי הגט מיהת כתב עצמן בעינן:

הדרן עלך פרק הבונה