מראה הפנים על תלמוד ירושלמי שבת א:א:ח
Mareh HaPanim on Yerushalmi Shabbos 1:1:8 (Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Shabbat 1:1:8) · מראה הפנים על תלמוד ירושלמי שבת · free full Hebrew text
Open in the reader →אם היתה שבת והוציאו. הכא לא גריס בפיו וכך הוא הגי' נמי בהאי דמייתי לה האי תלמודא להאי מתני' בפ"ג דב"ק בהלכה ד' (וע"ש במה שביארתי בענין דקאמר וזה מחייב משום מניח) וכן בנוסחת המשנה בגמ' דכריתות דף יג ע"ב לא גריס והוציאו בפיו אלא דבבבלי פ"ג דיבמות דף לד גריס והוציאו בפיו והכי גריס נמי בבבלי מכלתין בסוף פ' הזורק. וכבר תירצו התוס' שם להא דקשיא מדתנינן בפ' המצניע המוציא בפיו פטור דאין דרך הוצאה בכך שאני הכא דבליעתו זו הנחתו כדאמרינן גבי הכותב שתי אותיות דאם כתבן כשהוא מהלך חייב דכתיבתן זו הנחתן. והיינו כשהוא מתכוין מתחלה לכך כדאמרינן בסוף פרק הזורק דמחשבתו משויא ליה מקום וכדפירש"י ז"ל מחשבתו שצריך לאוכלה בהליכתו ואחשבה להוצאה זו בפיו. וכך הם דברי הרמב"ם בפ' י"ג מהל שבת בהל' י"ג בדק הזורק מתחלת ד' לסוף ד' וקודם שיניח קלטו אחר בידו או קלטו כלב או נשרף פטור מפני שאין זו הנחה שנתכוין לה לפיכך אם נתכוין בשעת זריקה לכך חייב. וא"כ הה"ד כשהוציא בפיו ואכלו כשהוא יוצא מחייב דחדא דינא וחדא טעמא אית להו וכדמדמי לה בבבלי בסוף פ' הזורק וכ"כ בהדיא בפ' הנזכר בהלכה ג' היה אוכל ויוצא מרשות לרשות וחישב להוציא האוכל שבפיו מרשות לרשות חייב וכו'. ולגי' האי תלמודא דלא גריס בפיו אפשר לומר דלא ס"ל הכי אלא כל שהוציא בפיו לאו דרך הוצאה בכך. וכך היה נראה מהא דלקמן תפתר שהיה מוטל על האסקופה ופיו לחוץ וכו' וכדפרישית שם דמהרי לא הילך דקאמר משמע דחיוביה דשבת משום שאכלו כשהוא מוטל על האסקופה וה"ז כמניח ואלו חיובי דאינך אפי' עמד ואכלו כשהוא מהלך מתחייב משא"כ לענין שבת אם עמד והוציא בפיו ואכלו כשהוא מהלך לא מתחייב דלעולם אין דרך הוצאה בכך. כך הוא נראה לכאורה ממשמעות לישנא דהש"ס ומהגי' דלא גריס בפיו. והיותר נראה לומר דלא פליג האי ש"ס אש"ס דהבבלי בענין זה אלא כל היכא שנתכוין לכך מתחייב הוא אפי' אכלו כשהוא מהלך ומשום דמחשבתו משוי ליה מקום וא"כ זהו הנחתו וזהו מחייב משום מניח דקאמר דמשום דמיהת בעינן שיהא מתכוין לכך וא"כ היינו מניח מה שאין כן בכל הני חיובי דקחשיב במתני' דכריתות דלא בעינן שתהא מחשבתו לכך אלא לעולם מתחייב הוא באוכלו אף כשהוא מהלך. ולפ"ז שפיר נמי מיתפרשא הך אוקימתא דתיפתר כשהוא מוטל על האסקופה וכו' וכדפרישית בפנים דהא עכ"פ לענין חיובא דשבת בעינן עד שיהא נקרא שהוא מניח. וכלומר שתהא מחשבתו מתחלה לכך. ולאפוקי אם לא נתכוין מתחלה לכך ואכלו כשהוא מהלך דפטור משום שבת. ולפי האי פירושא שוו הני תרי תלמודי לדינא בענין הוצאה להאוכל בפיו בשבת. ועיין בפ"ח דתרומות בהלכה ג' ד"ה אף בשבת כן מה שביארתי בענין חיוב הוצאה בזה בס"ד:
מני אמר לו ר' יוסי. משמע מהכא דמאן ת"ק דמתני' דכריתות ר' יוסי היא וא"כ ס"ל לר' יוסי איסור מוסיף ואיסור כולל דהא בענין אחר לא משכחת לה חיובי דהרישא במתני' אבל בבבלי כריתות שם לא מוקי לה כר' יוסי והכי נמי אמר בבבלי בהדיא בפ"ג דיבמות דף לד ע"א דמאן תנא דאית ליה איסור מוסיף ואיסור כולל ואיסור בת אחת ר"מ היא דתנן יש אוכל אכילה אחת וכו'. א"כ הת"ק ור"מ כולהו מודו באיסור מוסיף ואיסור כולל ואיסור בת אחת ולא פליגי לדינא אלא בענין חשבון החטאות דלהת"ק לא חשבינן לחיובא בשבת משום דעיקרה לאו משום אכילה היא אלא משום הוצאה וזה בין לפירש"י שם ובין לפירוש דהאי תלמודא שזה חייב משום מהלך וזה משום מניח דהיינו הך וכדפרישית בדבור דלעיל. ולא מוקי לה כר' יוסי וטעמא משום דלעיל ביבמות שם בדף לב ולג משמע ליה אליבא דר' יוסי דכ"ע מודים דבאיסור מוסיף אית ליה לר' יוסי אבל איסור כולל לית ליה והדר ביה הש"ס התם מהאי לישנא דקאמר מעיקרא במאי קמיפלגי ר' חייא ובר קפרא באיסור כולל ואליבא דר' יוסי ר' חייא סבר באיסור כולל מחייב ר' יוסי תרתי. ובר קפרא סבר לא מחייב ר' יוסי אלא חדא וכו'. וכדאיתא התם דלכ"ע ס"ל דר' יוסי לית ליה איסור כולל. וא"כ לא מתוקמא להאי אמרו לו דמתני' דכריתות כר' יוסי אלא דבין הת"ק ובין ר"מ דהתם דכ"ע ס"ל איסור כולל כמו איסור מוסיף ואיסור בת אחת. והשתא לשיטתא דהאי תלמודא צ"ל דס"ל כהאי לישנא דמעיקרא דהתם דקמיפלגי באיסור כולל ואליבא דר' יוסי ותרי תנאי ואליבא דר' יוסי והך תנא דאמרו לו בכריתות ס"ל כר' חייא אליבא דר' יוסי דאית ליה נמי איסור כולל. ובהכי ניחא לי לתרץ קושית התוס' דסוף נדרים שכתבו על הא דתנינן שם במשנה אחרונה חזרו לומר שלא תהא אשה נותנת עיניה באחר ומקלקלת על בעלה וכו' ונטולה אני מן היהודים יפר לחלקו ותהא משמשתו ותהא נטולה מן היהודים לכשתתגרש. ובתוס' שם וז"ל ואין לתמוה היאך חל נדרה על תשמיש יהודים אחרים בעודה אשת איש והא אין איסור חל על איסור די"ל דהוי איסור כולל מיגו דאיתחל בתשמיש בעל שהוא היתר חל נמי על אחרים וצ"ע למ"ד לעיל כולה פרקין כר' יוסי והא ר' יוסי לית ליה איסור כולל באשת איש ונעשית חמותו דאמר נדון בזיקה ראשונה הבאה עליו עכ"ל. ולמאי שנתבאר ניחא דהאי מ"ד דאמר התם כולה פרקין כר' יוסי ס"ל כהאי לישנא דמעיקרא דהתם דפליגי אליבא דר' יוסי באיסור כולל וס"ל כר' חייא אליבא דר' יוסי וכשיטתא דהאי תלמודא דמני אמרו לו ר' יוסי וא"כ ס"ל לר' יוסי איסור כולל ובהך דאשת איש ונעשית חמותו צ"ל כדכתבו התוס' שם ביבמות דף ל"ב ד"ה איסור כולל היא דלהאי לישנא צ"ל דלא חשיב ליה לר' יוסי איסור כולל בכה"ג ואע"ג דאיתסר בשאר קריבות כיון שאין שם אחד כי היכי דלא תיקשי דר' יוסי אדר' יוסי וע"ש. ולפי שיטתא דהאי תלמודא קשיא דלא מיתרצא בהכי דהרי קאמר התם בכריתות טהור מעיקרא לא אסור אלא בחלב הוה ליה טמא מיגו דאסור בחתיכות טהורות איתוסף נמי איסורא עילוי חלב והאי איסור כולל היא ואין כאן שם אחד דהאי איסור טומאה והאי איסור חלב ועל כרחך צ"ל דלענין הך דר' יוסי האי תלמודא לשיטתיה אזיל דכמו דס"ל אליבא דר' יוסי בענין איסור מוסיף דתרתי בעי שיהא מוסיף ושיהא איסור חמור וכדמשמע מהאי בעיא דבעי אליבא דר' יוסי בפ' הנשרפין בהל' ו' ה"נ אית ליה באיסור כולל דבעינן נמי איסור חמור וכמו שביארתי שם בענין זה וע"ש. ובזה יש ליישב נמי להך דסנהדרין ולהך דכריתות ואין להאריך יותר:
תיפתר שהיה מוטל על האיסקופה וכו' והרי לא הילך. כדפרישית ומה שיש לפלפל בזה כבר ביארתי לעיל בד"ה אם היתה שבת והוציא ע"ש ותמצא דרך הנכון בס"ד ומוסכם לדינא: