מראה הפנים על תלמוד ירושלמי שבת א:א:ב
Mareh HaPanim on Yerushalmi Shabbos 1:1:2 (Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Shabbat 1:1:2) · מראה הפנים על תלמוד ירושלמי שבת · free full Hebrew text
Open in the reader →מהו שתים שהן ארבע וכו'. התוס' בפ"ק דשבועות דף ה' אחר שהביאו בד"ה שתים שהן ד' בפנים לפירש"י דכאן שתים הוצאה והכנסה דחיוב וכו' ולפי' הריב"א שתים הוצאה דחיוב והוצאה דפטור וכו' כתבו ובירושלמי בעיא אי איכא לפרושי מתני' כפירש"י או בריב"א. והנה לפניך הביאור בפנים דפירושא קמא הוא פירש"י ופירושא בתרא הוא פי' הריב"א וכבר כתבתי בריש פ"ק דשבועות דאפשר לפרש והא דקאמר או ארבע לחיוב כהאי שכתבו התוס' שם ועוד יש לפרש דשתים שהן ד' בפנים היינו חיוב שמביא קרבן עליהם בפנים בעזרה והיינו ב' הוצאות וב' הכנסות ושתים שהן ד' בחוץ היינו פטור ולפירוש הזה מתיישב ביותר פשיטות ארבע לחיוב ממש וארבע לפטור ממש אלא דממאי דפשיט הש"ס נראה דשפיר טפי מתפרשא להא כפירושי בפנים ומסיק הש"ס לפרש כפי' הריב"א וכן בהא דלקמן דקאמר לא אתינן מיתני אלא פטור שהוא כנגד חיוב שמביאין התוס' בריש מכלתין דף ג' ע"א גבי פטורי דאתי לידי חיוב חטאת להכריח מכאן בפי' הריב"א. גם בענין זה דמשמע דה"פ דפשיטות יד לרשות אחרת הוא דקחשיב דהא כנגד חיוב קאמר והיינו כמו הענין דנקט בחיובא דרישא. והיה אפשר לפרש גם לפי הענין פירושא דרש"י דעקירות הוא דקחשיב והיינו כנגד חיוב שיכול לכא לצד חיוב. אלא שכבר הכריחו התוס' בלאו הכי מכמה הוכחות כפי' הריב"א וע"ש ואין להאריך בזה:
עני ועשיר אחד הן ומנאו אותן חכמים שנים. הרשב"א ז"ל בחידושיו הביא בשם ר"ת ז"ל שכתב לראי' מכאן לדברי הר"מ שהבאתי לעיל בדבור הא דכתב מסברא דנפשיה שאין שני מקראות להוצאות דעני ודעשיר דהיינו דאמר ר' יוסי הכא עני ועשיר אחד הך דהוצאת שניהם ממקרא אחד נפקא ואפ"ה מנאו אותן בשנים לפי שהן הוצאות משתנות עכ"ל. ולמאי דבארתי לזה בפנים יותר בפשיטות מתפרשא ואתיא שפיר להאי שיטתא דתרי קראי כתיבי בהוצאה ואין מכאן ראיה מוכרחת למימר שאין שני מקראות להוצאה. אבל כבר ביארתי לעיל דהראי' מוכרחת אליבא דרב אשי היא למאי דקאמר איהו גופיה בספ"ק דעירובין מי כתיב אל יוציא אל יצא כתיב וכדפירש"י ז"ל שם ואישתמיט להו לכל גדולי המפרשים להא דרב אשי בעירובין. ומזה נלמד דרב אשי ס"ל כמ"ד הכא לקמן דהכנסה נמי ש"מ מהאי קרא דשמעינן הוצאה מיניה דלדידיה על כרחך לומר דהוצאה מהוצאה ילפינן ולא כשיטת התוס' וה"ה דהכנסה מהכנסה ילפינן דבקרא דמשמע מיניה נמי הכנסה לפי האי מ"ד דכשם שנמנעו מלהוציא מבתיהן וליתן לגזברין כך נמנעו הגזברים מלקבל מידם ולהכניסן ללישכה לא שמענו אלא הכנסה דעני שהרי הגזברין במחנה לויה שהוא ר"ה היו עומדין. וזהו כענין שרצו התוס' למימר לשטתם גבי ההיא דהם העלו הקרשים וכו' אלא דאנן אליבא דרב אשי ואליבא דהאי מ"ד דגם הכנסה נפקא מהאי קרא הוא דאמרינן. והכנסה דעני הוא דמשמע מהאי קרא וילפינן הכנסה דב"ה מהכנסה דעני דמאי שנא. ושפיר קרינן נמי להכנסה אב וכפי שנתבאר הכל לעיל. ובענין קריית אב גם להכנסה הביא הרשב"א בשם הרמב"ן ז"ל בענין שדקדק על הא דקאמר רב אשי לתרץ לדרב פפא תנא הכנסה נמי הוצאה קרי לה ממאי מדתנן המוציא מרשות לרשות וכו' דאם איתא דאף המוציא מרה"י לרה"י קאמר אמאי תני לה במתני' הא לא תני התם אלא אבות אבל תולדות לא תני התם כלל והכנסה תולדות היא כדאמרינן בריש הזורק. וכתב הרמב"ן לתרץ לזה דרב פפא לית ליה דהכנסה תולדה אלא הכנסה כיציאה גמורה ושניהם אב אחת ומלאכה אחת ולפיכך מני לה התם ולא מני לה אלא כחדא וא"ת הכנסה דאיקרי אב מנלן י"ל דנפקא ליה מההיא דאמרינן בפ' במה טומנין הם העלו הקרשים וכו' עכ"ל וטפי ניחא לן למאי שנתבאר דלרב אשי גופיה שמעינן בהדיא דלית ליה אלא חדא קרא דויכלא העם מהביא ותרתי ש"מ דהוצאה והכנסה בכלל ההבאה הן וכהאי מ"ד דהכא וכן מבואר הוא מדקדוק לשונו של הרמב"ם ז"ל כמבואר לעיל ויתבאר עוד לקמן בד"ה אפילו הכנסה את ש"מ ובענין הא דקאמר הש"ס יציאות השבת אין הכנסה בכלל וכו' פירשתי בריש שבועות קצת בענין אחר ולפי' גי' דהתם ועוד מן הדא דמר ר' יסא וכו'. אבל גי' דהכא עיקרית נשמעינה מן הדא וכו' וכמבואר בפנים:
הכניס חצי גרוגרות וכו'. עיין לקמן ד"ה מה דאמר ר' יוחנן דלא כר' יוסי:
אפילו הכנסה את שמע מינה. טעמא דהך פלוגתא דהני מ"ד בענין ילפיתא דקרא אי גמרינן מיניה הוצאה לחוד כהאי דקאמר ר' שמואל בשם ר' יוחנן או כהאי דר' חזקיה דאפי' הכנסה את שמע מינה ביארתי בפ"ק דהוריות בהלכה ג' בד"ה ואתיא כמ"ד הוצאה והכנסה אחת היא דהאי מ"ד קמא ס"ל דהציווי לא היה אלא על הוצאה מבתיהן וכשנמנעו העם מלהביא ממילא לא היו הגזברין מכניסין וא"כ לא מצי למילף הכנסה מהאי קרא ור' חזקיה ס"ל דאף הכנסה בכלל הצווי היתה וכלומר שאף אם יביאו העם ימנעו הגזברים מלקבל מידם ולהכניסן ועוד דאף דתימר דאכתי לא שמעינן בהדיא להכנסה מהאי קרא דאיכא למימר כסברת ר' שמואל בשם ר' יוחנן דממניעת הגזברים מלקבל לא ילפינן מידי לפי שמאחר שנזהרים העם מלהביא מה יהיו מקבלין אכתי שמעינן לה מהאי קרא דירמיה שאי אתה מוצא בהכתוב שם אלא מענין מלאכת משא ואייתר ליה האי וכל מלאכה לא תעשו אלא לרבות הכנסה. והיינו דמסיק ר' חזקיה ויליף הדר בשם ר' אחא מקרא דירמיה כדקאמר שמע כולהון מן הדין קריא. כלומר דאף את"ל דמקרא דויכלא העם מהביא ליכא למשמע כל כך להכנסה א"כ נדרוש לכלהו להוצאה ולהכנסה כדר' אחא מקרא דירמיה. וממילא נימא נמי דקרא דירמיה גלי לן דהא דכתיב בתורה איש ואשה אל יעשו עוד מלאכה דעל תרוייהו היתה ההזהרה על הוצאה ועל הכנסה. איך שיהיה הא מיהת שפיר שמעינן דלר' חזקיה אף הכנסה מפורשת בכתוב כמו הוצאה והוי דבר שהצדוקין מודין בו וכדאמרינן בהוריות שם דלהאי מ"ד אם הורו ב"ד לומר דהוצאה אסורה והכנסה מותרת דלאו הוראה היא להתחייב קרבן עליה. וכמו שביארתי מזה לעיל דלרב אש ולרבינא דאית להו דטעמא דהתנא קרי להכנסה הוצאה משום דאף לדידהו כהאי דר' חזקיה דהכא סבירא להו דאף הכנסה מפורשת בתורה ותנא דמתני' אקרא הוא דסמיך ולפיכך שונה נמי להכנסה בכלל הוצאה. ולהני מ"ד קרינן להכנסה אב כמו להוצאה ופליגי אהא דריש פ' הזורק דכולא סוגיא דהתם אליבא דר' יוחנן דהתם אזלא כמו שביארתי הכל לעיל בדבור הא' והנ"מ לדינא דאיכא בינייהו. ואוסיף עוד לומר כאן דלמאי שהבאתי לעיל לפירושא דבעל המאור בהא דקאמר רבא רשויות קתני שכתב לא אתחזי ליה לרבא דיוקיה דרב אשי לדרבינא. ועיקר מה שהביאו לי לומר כן משום דלרבא לישנא דיציאות קשיא ליה אמאי לא תני הוצאות וכו' כדלעיל וכתבתי דלפ"ז רבא כר' יוחנן דריש הזורק ס"ל כמשמעות דבריו של בעל המאור ורב אשי ורבינא פליגי דס"ל כר' חזקיה דהכא והכנסה אב כמו הוצאה וכמבואר. ומיהו אכתי איכא למידק דאם הכל כפי פירושו של בעל המאור דלרבא הכנסה תולדה היא וא"כ ע"כ דצריכין לסברת התו' אליבא דרבא כמו לר' יוחנן דהזורק. וזה דהוצאה קרינן לה אב משום דכתיבא והוה במשכן והכנסה דקרינן תולדה אע"ג דהוה נמי במשכן משום דלא כתיבא הוא ואנן להני תרתי צריכי דכתיבא ודהוה במשכן מפני שמלאכה גרועה היא והא דאיצטריך לסברא גבי הכנסה הרי לגבה בהא דהוה במשכן לחוד סגי ולמיקרי לה תולדה היינו משום דהכנסה במשכן לא הוה אלא הכנסה דעני והכנסה מהכנסה לא ילפינן אי לאו דאיכא סברא וראיה לזה מדאיצטריך תרי קראי להוצאה כמבואר. ומוכרח לכל זה מדברי התו' דריש מכלתין. והשתא הוה קשיא לן על העיקר דיוקא דפירושא דבעל המאור דמכיון שכן הוא דרבא כר' יוחנן ס"ל דהכנסה תולדה היא מנא ליה לרבא למידק להאי פירושא דרשויות קתני דאי מלישנא דיציאות דילמא תנא לישנא דקרא נקט דכתיב אל יצא ודריש להוצאה מיניה דהא להאי שיטתא על כרחך דאתינן דתרי קראי כתיבי וכדכתבו התוס' באמת כן לתרץ להאי לישנא דיציאות מהאי טעמא ואתי שפיר לפי שיטתם. והשתא אם קאמר דפירושא דרבא והכרח דיוקיה נמי כהאי סוגיא דהזורק. וכהאי שיטתא אזלא וכדעתו של בעל המאור א"כ נפל עיקר היסוד של הבנין בדבריו לפרש אליבא דרבא כן ודלא ס"ל לכל הני דיוקיה דרב אשי ודרבינא והא על רבא גופיה קשיא מנא ליה למידק מלישנא דיציאות דתנא רשויות קתני דילמא משום דאשכחן דתרי קראי כתיבי ותנא לישנא דקרא נקט. אשר על כן נראה לי דלא כן הדבר דרבא פליגי אהא דרב אשי ורבינא אלא בכולא מילתא כוותיהו ס"ל דלמאי שביארנו דודאי לרב אשי גופיה על כרחך דלית ליה אלא דרשת חד קרא בהוצאה. וכן ס"ל נמי דהכנסה אב כמו שביארנו אליבא דרב אשי ורבינא דכר' חזקיה דהכא ס"ל כן נמי נימא אליבא דרבא דפליג נמי אהאי סוגיא דריש הזורק דלא אזלא אלא אליבא דר' יוחנן בלחוד. ורבא לא אתי אלא לשנויי לישנא דיציאות משום דלשיטת רב אשי ורבינא דלית להו אלא דרשת קרא דויכלא העם מהביא קשיא לישנא דיציאות. וטפי הוה שייך למתני הוצאות ונכלל נמי הכנסה דהרי ת"ק רב אשי דהכנסה הוצאה קרי לה ולא יציאה והלכך מפרש לה רשויות קתני. ושתים שהן ד' נפרש אליבא דרבא כדפי' התוס' וכן רצה בעל המאור להסכים לפי' התוס' בענין פי' דשתים שהן ד' אליבא דרבא. והנה מבואר לפניך דגם רבא ס"ל כרב אשי ורבינא בענין דין דהכנסה וקריית שמה וזה דלא כבעל המאור. ומעתה נתחזקו דברי הרמב"ם וכוונתו בהא דנקט בלשונו דהכנסה אב כמו הוצאה דהשתא האי מילתא אזלא כרב אשי וכרבינא וכרבא. וסידור דברי רבא אחר דברי רב אשי ורבינא אע"פ שהיה קודם זה ודאי לק"מ דע"כ דאתינן בהא למאי שכתבו התוס' בריש שבועות דהש"ס קבעה כאן ורבא לישנא דיציאות מתרץ. וזה פשוט לכ"ע אלא דאנן קחזינן לן למימר דמה שהכריחו לרבא כך משום דדעתו היה בעיקרא דמילתא כהאי דרב אשי דקרא דאל יצא לא דרשינן להוצאה וכמבואר הכל בס"ד: