מראה הפנים על תלמוד ירושלמי שבת א:א:י
Mareh HaPanim on Yerushalmi Shabbos 1:1:10 (Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Shabbat 1:1:10) · מראה הפנים על תלמוד ירושלמי שבת · free full Hebrew text
Open in the reader →המוציא מרשות היחיד לר"ה דרך כרמלית חייב. כרבנן דברייתא דלקמן והובאה בבבלי דף ה ע"ב ואמר ר' יותנן התם ומודה בן עזאי בזורק תניא נמי הכי וכו' וזהו כרב הונא אמר רב דהכא דהכל מודים בזורק משום דלא נח בכרמלית כי פליגי במוציא ומתני' דהמצניע כרבנן וכדאוקי נמי בבבלי פ' המצניע דף צא ע"ב דהאי מתני' דלא כבן עזאי. והרב אלפסי ז"ל הביא להברייתא דפלוגתא דבן עזאי ורבנן ולדברי ר' יוחנן דמודה בן עזאי בזורק ותמהו עליו כל גדולי מאחרונים ז"ל דמדהביא דברי ר' יוחנן משמע דרצה לפסוק כבן עזאי וכדמפרש ר' יוחנן אליביה והא ר' יוחנן גופיה פליג עליה דאמר המפנה חפצים מזוית לזוית ונמלך עליהן והוציאן פטור ואלו לבן עזאי בכה"ג חיובי מחייב וכו' וכדכתבו הר"ר יונה והרא"ש ז"ל וכ"כ הרשב"א והר"ן ז"ל דודאי הלכתא כרבנן וכ"פ הרמב"ם ז"ל בפ' י"ד מהל' שבת עכ"ל. ואני נפלאתי על גודל דעתם מאלו גדולי המפרשים ז"ל היאך עלה על דעתם דהרי"ף פוסק כבן עזאי והלא הוא ז"ל מביא בעצמו בפ' המצניע המתני' כצורת' המוציא אוכלין ונתנן על האיסקופה בין שחזר והוציאן בין שהוציאן אחר פטור שלא עשה מלאכתו בבת אחת. והא ודאי לכ"ע לא מיתוקמא האי מתני' אלא כרבנן וכדדייק הש"ס התם והכא דעל כרחך באיסקופה כרמלית עסקינן דאל"כ קשיא רישא או אסיפא וטעמא דלא עשה מלאכתו בבת אחת ונח בכרמלית הא לא נח ככרמלית מחייב מתני' דלא כבן עזאי וכו'. ומעתה היאך נאמר דהרי"ף פסק כהאי מתני' וכאן פסק כבן עזאי טפי הוה להו למירמי דידיה אדידיה ממה שפסק בפ' המצניע כהמתני' דהתם לכך נראה דפשוט היא לדעת הרי"ף שפסק כרבנן והא דהביא כאן לדברי בן עזאי ולדברי ר' יוחנן דפרושי קא מפרש ליה טעמא אחרינא איכא בגוה דקמ"ל בהא דינא אחרינא בענין פלוגתא דר"א בן יעקב ורבנן ולא דדעתו היה לפסוק בפלוגתא דהכא כבן עזאי וכמו שיתבאר לקמן. והנה עתה ראיתי בהגהה של חידושי הרשב"א שכתוב שם נ"ל שכתבה להודיענו דפלוגתייהו דרבנן ובן עזאי במהלך שלא תאמר במהלך כ"ע ל"פ דכעומד דמי ובזורק הוא דפליגי וטעמיה דבן עזאי משום דקלוטה כמי שהונחה דמיא הלכך הביא דברי ר' יוחנן דבזורק אפי' בן עזאי מודה דחייב דלאו כקלוטה דמיא וע"כ במהלך פליגי דס"ל לבן עזאי דכעומד דמי ומינה לרבנן דס"ל לאו כעומד דמי והלכתא כרבנן עכ"ל ההגה"ה וחתום עליה שמואל הלוי. ואומר אני הלוי לא היה לכהן בדבר הזה ורצה לנבאות ולא נבא. דהכא ודאי איכא פלוגתא דאמוראי בהא דחד ס"ל דבמוציא פליגי וחד ס"ל דבזורק פליגי כדאיתא בהסוגיא אשר לפניך אבל היאך יעלה על הדעת ולומר דבגי' הברייתא שהובאה התם דבזורק הוא דפליגי הא בהדיא תני המוציא מחנות לפלטיא דרך סטיו וכו' ואין ראוי להאריך בזה. ואני כתבתי בחבורי באר מים חיים והוא מחידושי הלכות על שיטות שבת ועירובין ועל פסקי דינים היוצאים מהן. ושם הארכתי בפלפול כל הלכה זו ובפירושיה וכאן לא אביא אלא תוכן הדבר ובדרך קצרה. וזה דלדברי התוס' בד"ה מידי דהוה אצידי ר"ה שכתבו וא"ת מה פשוט לן יותר דרך צידי ר"ה מדרך סטיו וי"ל דדרך בית שיש לפניו צידין וכן היה מסתמא במשכן. וכתבתי שם דצ"ל לפירש"י נמי כן בד"ה היכא אשכחן וכו' כלומר היכא אשכחן במשכן כה"ג ודילמא לא חייב רחמנא בהכי דהא אנן מהאי דהוה במשכן הוא דגמרינן (ועיין בתוס' ד"ה בשלמא וכו' דלפירושם בזה רצו לתרץ הא דאיצטריך לטעמא דמהלך כעומד דמי וכו' אבל באמת דרך כרמלית לא הוה במשכן לכ"ע ומה שהביאו בשם הירושלמי וכתבו ומשני משכחת לה בקופץ ובספרים אשר לפנינו ליתא כלל להאי שנויא ועיין בדבור דלקמן). ומיהו בעיקר פי' התוס' שכתבו בדבור מידי דהוה בצידי ר"ה איכא למידק דמשמע דלכ"ע דרך צדי ר"ה היה במשכן וכמה שכתבו ג"כ בד"ה המושיט והזורק חייב וכו' ע"ש הרי זריקה וכן הושטה כה"ג לא מצינו לכאורה במשכן כדאמרי' בפרק הזורק. וא"כ לכאורה קשה האיך כתבו לזה בפשיטות דיליף זורק ומושיט דרך סטיו מזורק ומושיט דרך צידי ובדרך צידי גופיה לית לן לא מכח סברא וכן לא הוה במשכן בזורק ומושיט. ואין לפרש דבריהם דרצו לומר דלבן עזאי ילפינן זורק ומושיט דרך צידי מהוצאה מרה"י לר"ה להדיא מכח סברא דמה לי וכו' דמכיון דבזורק ומושיט לא נח כלל בדרך צידי או בסטיו הוה כמרה"י לר"ה בהדיא. והא דקאמרי אבל מושיט וזורק יליף וכו' לאו מזורק ומושיט דרך צדי שהיה במשכן קאמרי אלא ה"ק דכמו בזורק ומושיט דרך צדי חייב משום דילפינן מכח סברא מהוצאה דמה לי מוציא מרה"י לר"ה דרך צדי להדיא מה לי ע"י זריקה והושטה דרך צדי מכיון דלא נח בצידי והדר יליף דרך סטיו מדרך צידי דאם כך כוונת דבריהם למה להם לומר דיליף בזורק ומושיט דרך סטיו מזורק ומושיט דרך צדי דהא מכיון דאתינן להאי סברא א"כ היינו דרך סטיו והיינו דרך צדי דמכיון דלא נח שם. והכי ה"ל למימר דילפינן ממוציא מרה"י להדיא דרך צדי מכח סברא דמה לי וכו' וכן במדרך סטיו. לכך נראה לומר דע"כ מדבריהם דכאן שמעינן דאף לפי המסקנא דקאמר התם דלא הוה במשכן היינו לענין זריקה ד' אמות בר"ה הוא דקאמר והכי משמע מדשקיל וטרי התם הכל על הא דתנן הזורק ד' אמות בכותל וכו' וא"כ איכא למימר דזריקה מרה"י לר"ה אותה היתה במשכן וכן רצה המהרש"א לומר בריש הזורק דזריקה דקתני במתני' מרה"י לר"ה חייב משום שהיתה במשכן. אבל לא ביאר דהיא גופה מנ"ל לומר לדבריהן כן ומדבריהם דכאן הוא מוכרח ומה שכתב המהרש"א שם דהא דכתבו התוס' הא בסמוך משמע גבי זריקה דאם היתה במשכן הוה אתי ליה שפיר וע"ז תירצו דבזריקה נמי איכא סברא היינו על זריקת ד' אמות בר"ה דלכאורה הוא מגומגם דמה שייכא זריקה זו להוצאה ומדברי בעל המאור יש להשוותם וכו' וע"ש ואני כתבתי בחידושים שלי דיש להקשות על זה דאי מדין קנין ד' אמות ילפת לה הא מסקינן בפ"ק דב"מ דף י' דלא תקינו ליה רבנן ד' אמות בר"ה אלא בסימטא ובצדי ר"ה וכך היא מסקנת הפוסקים ודין זה נוהג בכל הדינים במציאה ומתנה ובמקח ובממכר ובקדושין ובגיטין כדכתב שם הרא"ש ז"ל ואם באת לחלק בין כל אלו הדינים לבין איסור שבת ומטעמא דמדינא מותר לטלטל בפחות מד' אמות בר"ה מ"מ לא שייך לומר דזה הוי כרשותו לענין שנחשוב להזורק או להמעביר מחחלת ד' לסוף ד' דהוי כזורק מרשות לרשות וזהו דוחק גדול. ואומר אני דודאי אם אנחנו מפרשים להאי סברא שכתבו דעל זריקת ד' אמות בר"ה כוונתם היא פשיטא שמגומגם ומגומגם הוא אבל יותר נוח יש לנו לפרש לכוונת דבריהם דריש הזורק דכך הוא דבזריקה נמי איכא סברא מה לי ע"י הוצאה וכו' וכלומר דהא ודאי האי סברא איכא בזריקה דמרה"י לר"ה. ובהיות כן מכיון דאיכא סברא בחדא גוונא דזריקה ילפינן שפיר מזריקה לזריקה למיחשבינהו לכולהו תולדה דהוצאה מכיון דכולהו גווני דזריקה נינהו. וזהו ממש כעין שכתבו בריש מכלתין דמתחלה הקשו כיון דהכנסה היתה במשכן מה צריך לסברא דהא הזורק ד' אמות בר"ה משמע דאי הוה משכחת לה במשכן הוה ניחא ליה אע"ג דהתם ליכא סברא. וכוונתם דלזריקה דכה"ג ליכא סברא לדמותה להוצאה. ועל זה תירצו דאיצטריך סברא להכנסה דבעה"ב וכו' וכלומר דמכיון דאשכחן סברא להכנסה וחדא הכנסה הוה במשכן למדין אנו הכנסה מהכנסה לחיוב וכמו כן נימא השתא בזריקה דבחדא גוונא והיינו במרה"י לר"ה אשכחן דאיכא סברא לדמותה להוצאה וא"כ אי הוה אשכחן דזריקה ד' אמות במשכן הוה ניחא לן למילף מזריקה דמרה"י לר"ה דכמו דהכנסה דלא הוה במשכן ילפינן מהאי הכנסה דהוה במשכן מכח הסברא דאיכא גוונא חדא בהכנסות דדמיא להדדי. והיינו דאיכא סברא בתרוייהו ה"נ בזריקות לפי הס"ד דזריקה ד' אמות בר"ה נמי היה במשכן א"כ דמיא נמי להדדי בחדא גוונא דתרוייהו הוו במשכן. ואע"ג דבסברא לא דמיין מ"מ הא איכא גוונא חדא דדמיין להדדי. ושפיר הוה ילפינן מזריקה לזריקה לפי הס"ד כמו דבאמת ילפינן מהכנסה להכנסה. זהו כוונת דברי התוס' דריש הזורק על נכון. ובזה שוין דבריהם דריש מכלתין עם דבריהם דריש הזורק ומתיישב דבריהם שפיר בלתי גמגום בס"ד ע"כ מדבריו בחיבור הנזכר בענין זה. וכתבתי לזה כאן להראות פי' דברי התוס' על נכון ואגב שהערנו בענין זה ואם דכל זה אינו מן הצורך למה שאנו עוסקים בו והשתא דבריהם דכאן בפשיטות מתפרשא דאחר שהכריחו דגם לבן עזאי צ"ל דדרך צידי היה במשכן כמבואר מדבריהם וזה מוכרח מכח קושייתם א"כ יליף בן עזאי זורק ומושיט מדרך צידי דאותה זריקה מרה"י לר"ה הוה במשכן ודרך צידי היתה. נקטינן מיהת דלפ"ז מוכרח הוא דבן עזאי כרבנן דר"א בן יעקב ס"ל דצידי ר"ה לאו כר"ה דמיא דאל"כ מנא ליה למילף זורק ומושיט דרך סטיו דהא ודאי כה"ג לא הוה במשכן. ולראב"י לא אשכחן במשכן כ"א במוציא מרה"י לר"ה להדיא דהא הצידין של הבתים לדידיה כר"ה דמיא. ואין לומר כדמחלק רב אחא בריה דרב איקא דהיכא דאיכא חיפופי מודה ראב"י דלאו כר"ה דמיא חדא דסתמא דסוגית הש"ס דפ' כל גגות כרב פפא אזלא דלא מחלק בין איכא חיפופי או לא וכדכתבו התוס' בד"ה היכא וכו' בתירוץ השני וכך החליטו דבריהם בפ' כל גגות ועוד דאפי' תימא דמודה ראב"י היכא דאיכא חיפופי הא במשכן מסתמא לא הוה חיפופי דהא רש"י פי' חיפופי שנועצין יחידות קטנות לפני הכותל שיחופו שם עגלות וקרנות ולא יחופו בכותל ויפילוה וא"כ באותו הזמן שלא היה שם מעבר לרבים בעגלות וקרנות מסתמא לא היו צריכין חיפופי אלא דצידי האהלים והבתים על זה הוא דכתבו התוס' דמסתמא כן היה במשכן והשתא אי נימא דבן עזאי ס"ל דצידי ר"ה כר"ה דמיא מנא ליה לחיובי בזורק ומושיט דרך סטיו ולמילף מדרך צידי הא דרך צידי גופיה לא היה במשכן שהרי הצדדי' כר"ה מיחשבא ולא הוה אלא מוציא או זורק ומושיט מרה"י לר"ה להדיא אלא ודאי דבן עזאי כרבנן דראב"י ס"ל ואפי' לרב אחא בריה דרב איקא ומכ"ש לרכ פפא דלא מחלק בפלוגתייהו מידי והשתא ניחא הא דמפרש ר' יוחנן לדברי בן עזאי וקאמר ומודה בן עזאי וכו' ואע"ג דר' יוחנן גופיה לא ס"ל לעיקר מילתיה דבן עזאי דמהלך כעומד דמי כדמוכח מההיא דהמפנה חפצים מזוית לזוית וכו' וכקושית גדולי המפרשים דלעיל אלא דר' יוחנן אשמעינן בהא מילתא אחריתא וזה דמדחזינן דמודה בן עזאי בזורק ע"כ דפליג עליה דראב"י וכרבנן דידיה הוא דס"ל א"כ לית הלכתא כוותיה דראב"י בהאי דינא דצידי ר"ה דאע"ג דבעלמא קיי"ל כראב"י דאמרינן משנת ראב"י קב ונקי חדא דהיינו דווקא במשנה ואע"ג דבמשנה דפ' כל גגות לא גריס אלא ר"א ולא ראב"י מ"מ סד"א מכיון דהיינו הך פלוגתא גופיה דראב"י ורבנן דהכא בברייתא ואיכא למימר דהלכתא כוותיה קמ"ל דלא ועוד דאף למאי דכתב הרשב"ם בפ' יש נוחלין דף קלח ע"א דכל מקום דאמרינן משנתינו משמע מתני' אבל היכא דאמרינן משנה היינו נמי ברייתא כדאמרינן בעלמא משנת ראב"י קב ונקי ומש"ה קיי"ל כוותיה בין במשנה ובין בברייתא עכ"ל שאני הכא דחזינן דאף בן עזאי פליג עליה בהא לא קיי"ל כוותיה דלא איתמר אלא נגד בר פלוגתא דידיה במשנה או בברייתא לדעת הרשב"ם ועוד דלמאי דכתב הרא"ש בריש פ"ד דעירובין גבי האי דרב פפא פירות שיצאו חוץ לתחום וכו' דאע"ג דקיי"ל משנת ראב"י קב ונקי בהא לית הלכתא כוותיה כיון דרב פפא סבר כרבנן דשרו במקומן במזיד ושמא זאת אינה מן המנין ק"ב כי כתב ר"ח ז"ל מפי הקבלה דבק"ב דברים הלכה כמותו ותו לא עכ"ל. וא"כ הכא נמי נימא כן ואיך שיהיה הרי כבר נתבאר דמדברי ר' יוחנן גופיה שמעינן דלא קאמר ומודה בן עזאי בזורק מה שאין דעת ר' יוחנן גופיה בעיקר מלתא דבן עזאי אלא להשמיענו דאף דבעלמא קי"ל כראב"י הכא לא דמדמודה בן עזאי בזורק ע"כ דאיהו נמי פליג עליה דראב"י וזכינו מזה לומר דמה שהביא הרב אלפסי ז"ל למילתא דבן עזאי ולמילתיה דר' יוחנן לא בא אלא ללמדנו דנשמע מזה דאין הלכה כראב"י בדין צידי ר"ה כמוכרח מכל זה מדחזינן דמודה בן עזאי בזורק כדברי ר' יוחנן ותניא נמי הכי בהדיא אבל בעיקר פלוגתא דבן עזאי ורבנן ודאי לית הלכתא כוותיה אלא כרבנן דמהלך לאו כעומד דמי וזה מבואר ומוכרח לדעת הרי"ף ז"ל מדהביא בפ' המצניע לסתמא דהמתני' וא"כ קבעה להלכה וההיא דלא כבן עזאי כמבואר לעיל: