מראה הפנים על תלמוד ירושלמי סנהדרין ז:ה:ו
Mareh HaPanim on Yerushalmi Sanhedrin 7:5:6 (Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Sanhedrin 7:5:6) · מראה הפנים על תלמוד ירושלמי סנהדרין · free full Hebrew text
Open in the reader →כלל בעשה ופרט בל"ת וכו'. פלוגתא דר' יוחנן ור"א בענין אם לוקין על חרישה בשביעית מתבאר בבבלי פ"ק דמ"ק דף ג' ע"א. ופסק הרמב"ם ז"ל בפ"א דשמטה הל' ב' כר' יוחנן דהכא דאין לוקין ומ"ש שם בהל' ד' דעל שאר עבודת הארץ מכין אותו מכת מרדות ומשמע דמדבריהן לגמרי הוא ואפי' בעשה לא הוי זהו כמסקנא דהכא דר' יוסי אומר אפי' בעשה אין בו. ובענין כלל בעשה ופרט בלא תעשה קאמר במ"ק שם דכ"ע לית להו דר' אבין א"ר אילעי דכלל בעשה ופרט בל"ת אין דנין אותו בכלל ופרט וכלל. ועיין בתוס' שם שהגיה המהרש"א והכי איכא הגירסא בירושלמי דכלאים בפרק ח' וכו' ובגירסא שלפנינו ליכא הכי אלא דהגי' התם כמו בכאן ונהפוך הוא דלמ"ד אינו לוקה סבר לה דאינו נידון בכלל ופרט כמבואר הכא. וכפי הנראה כוונת התוס' בפי' רבינו חננאל ועל הגי' דהתם אמרו והגי' שם כלל ופרט וכלל וכגי' רש"י ז"ל ועל זה כתבו וה"נ לא הוי אלא כלל ופרט והכי איכא הגי' בפירוש ר"ח וכו' ואינו ענין לכאן ע"ש. ועיין עוד בתוס' פ' כלל גדול דף ע' ע"א ד"ה ועל כולן אינו חייב אלא אחת וכו' שדקדקו על פי' רש"י ז"ל במה שכתב דהיכא דכלל בל"ת והפרט בעשה דאין דנין אותו בכלל ופרט וכתבו דלענין דבר שיצא בכלל לא מצינו בשום מקום. ופלוגתא דהנא משמע דלענין דבר שיצא בכלל פליגי ומסתייע לפי' רש"י דאתיא כר' יוחנן דס"ל דעיקר הטעם משום דהכלל בל"ת ופרט בעשה וכן לפי' השני שפי' רש"י שם והתוס' קיימו לזה דלא ילפינן מחריש וקציר משום דהוו שני כתובים הבאין כאחד ואין מלמדין האי אזלא ככ"ע הכא כדמסיק דלענין חולקין דכ"ע לא פליגי דשני דברים שיצאו מן הכלל אינן חולקין כי פליגי לענין מלמדין ושם בענין לחלק איירי ומיהו לר' יוחנן דס"ל דאין מלמדין טעמא משום דהכלל בעשה ופרט בל"ת ומשמע דבעלמא ס"ל שני כתובים הבאים כאחד מלמדין וכר' יהודה בפירקין דף ס"ז ע"ב וכבר כתבתי מזה בריש פ"ו דגזיר דסוגיא דהאי ש"ס כר' יהודה בהא ונהי דבאמת סוגית הש"ס דילן בעלמא דלא כר' יהודה מ"מ אין לנו הכרת לאוקמי סוגיא דהתם דלא כר' יהודה דהא התם לענין לחלק הוא ובזה כ"ע מודים ואפי' למ"ד שני כתובים הבאים כאחד מלמדין מודה הוא דלענין ללמד לחלק אין מלמדין כדאמר בהדיא הכא דלענין לחלק אין חולקין ולענין ללמד להקיש מלמדין וא"כ שפיר מצינו לאוקמי סוגיא דשבת דככ"ע אתיא ואפי' לר' יהודה ויש לנו לומר בזה דסוגיא דשבת בלאו הכי לא מצינן לאוקמי אליבא דר' יהודה משום דבההיא ברייתא קתני ל"ט מלאכות כדאמר דברים הדברים אלה הדברים אלו ל"ט מלאכות שנאמרו למשה מסיני יכול וכו' ומבואר הוא דר' יהודה לא ס"ל ל"ט מלאכות כדאמר התם בדף ע"ה ע"ב חסר אחת לאפוקי מדר' יהודה דמוסיף את השובט והמדקדק וכדאמר בהדיא בפ' הזורק דמוסיף אבות הוא וכבר כתבתי במקום אחר דטעמיה דר' יהודה דס"ל כמ"ד ממלאכת המשכן לחוד הוא דגמרינן לאבות מלאכות ולית ליה לדרשא דרבי ולא שום דרשה אחרת ואין כאן מקומו להאריך בזה ומיהו אכתי יש לדקדק בדברי התוס' דהתם דמדמין האי דחריש וקציר בענין לחלק לההיא דמכלתין באוב וידעוני ולא משמע הכא כן: