מראה הפנים על תלמוד ירושלמי סנהדרין ה:ה:ד
Mareh HaPanim on Yerushalmi Sanhedrin 5:5:4 (Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Sanhedrin 5:5:4) · מראה הפנים על תלמוד ירושלמי סנהדרין · free full Hebrew text
Open in the reader →תני למה אמרו מוסיפין הדיינין. כדפרישית דהאי למה כמו לענין מה הוא. ופירשתי הסוגיא לפי הנראה דא' מן האחרונים דקאמר היינו שגם הוא מזכה כמו השנים הראשונים ועיקר הרבותא להשמיענו שאע"פ שהשני מן האחרונים אומר איני יודע וה"א דכמאן דליתיה דמי לענין ההוספה דלא הוי הוספה בשנים וכמו ששנינו בתוספתא פ"ו והובאה לעיל פ"ג סוף הלכ' ג' ע"ש בפנים שכתבתי דכצ"ל בחלוקה האחרונה א' אומר זכאי וא' אומר איני יודע יוסיפו הדיינין שעד עכשיו לא הוסיפו אלא אחד וכך היא ג' הראב"ד ז"ל בהשגות בפ"ת מסנהדרין הלכה ב' ע"ש שכתב שהרמב"ם חיסר בדבריו חלוקה זו מהתוספתא ואני כתבתי שם לעיל דאדרב' מחלוקת זו מסייעא ליה להרמב"ם וזהו כמו דגריס בהאי תלמודא שם על הא דאמר רב שלשה כגמר דין וכלומר דרב מפרש דהא דקתני בתוספתא דאם אחד מן הנוספין אומר איני יודע יוסיפו עוד דיינין דהוי כמאן דליתיה ואין כאן הוספה אלא אחד ואנן קי"ל דאין הוספה אלא בשנים כמו ששנינו ברישא דהתוספתא שם ועל זה קאמר רב דלא אמרו אלא דוקא היכא דמעיקרא כשישבו השלשה היה אחד מהן מזכה וא' מחייב וא' אמר איני יודע וכשהוסיפו השנים היה אחד מזכה או מחייב ואחד אומר איני יודע בהא ודאי לאו הוספה הויא לפי שאין אלא אחד בהוספה ולאו כלום הוא שהרי יש כאן שנים מזכין או מחייבין ושנים אומרים איני יודע ואין כאן רוב נגד שנים האלו וצריך להוסיף עוד שנים אבל היכא דהוספה הראשונה היתה מחמת שג' הראשונים היו שנים מהן מזכין או מחייבין וא' אמר איני יודע ועכשיו כשהוסיפו השנים אמר א' מהן כמו השנים הראשונים בזה אע"פ שהשני שעמו אומר איני יודע שוב אין צריך להוסיף שהרי יש כאן חמשה ושלשה מהן מסכימין לדעת אחת וב' מהן אומרים איני יודע וא"כ גומרין הדין על פי הרוב והיינו דקאמר רב שם שלשה כגמר דין כלומר אם יש כאן שלשה מסכימין לדעת אחת שוב אין מוסיפין עליהן ולאו כגמר דין ממש קאמר דפשיטא שאין לאחר גמר דין כלום אלא ר"ל דלענין הוספה הוי כגמר דין כמו ששנינו בתוספתא והובאה לעיל שם לעולם מוסיפין עד שיוגמר הדין וכלומר שיהא כאן רוב לשיוגמר הדין על פיהם וחילוק זה נכון הוא. ומזה נדע דדעת הת"ק דהכא כדעת התוספתא וכמו שפירשה רב לעיל כנזכר. ומזה למדנו ג"כ לדעת הרמב"ם כפי סברתו בענין שכתב שם נמצאו חמשה נושאין ונותנין בדבר ולומר דאפי' אותו שאמר בתחילה איני יודע חוזר ואומר דעתו. וטעמו ז"ל דהא למאי דאמרן דהיכא דאיכא רובא גומרין על פיהן ואע"פ שיש כאן שנים האומרים איני יודע לא אמרינן בכי הא דכמאן דליתנהו דמי לענין שיצטרך עוד להוסיף עליהן אלא גומרין הדין ע"פ הרוב והשתא כמו דאמרינן דהאי דאמר איני יודע כמאן דאיתיה דמי לענין דהאומרים טעמם וסברא שלהם בדין דנחשבין לרוב לנגדו שיהא נגמר הדין על פיהן וא"צ להוסיף עוד דיינין ה"נ אמרינן דכמאן דאיתיה דמי גם לענין זה והיינו שאם הוא בעצמו חוזר ואומר דעתו בדין זה שומעין לו להצטרף למנין הדעות וזהו שאמר הרמב"ם נמצאו חמשה וכו' (וזהו ההפרש בין פי' הרשב"א ז"ל ובין פירושי שפירשתי בעניו סברת הרמב"ם). ונמצינו למדין דעכשיו מבואר טעם החילוק שמחלק הכ"מ שם לדעת הרמב"ם בין דיני ממונות לבין ד"נ דבד"נ אמרינן בהדיא בש"ס דילן דהאומר איני יודע כמאן דליתיה דמי אבל בד"מ אמרינן כדאיתיה דמי ולמאי שאמרנו מוכרח הוא מדהכא דהא ע"כ הכא בד"מ איירי דליגמר הדין בשלשה קאמר ואמרינן דכמאן דאיתיה דמי כמבואר. ובמה שפירשתי יתורץ ג"כ קושית הרשב"א ז"ל בתשובה מביאו הכ"מ שם שפי' לדברי הת"ק דהכא בענין אחר דא' מן האחרונים דקאמר היינו שיושב עמהן בדין ונושא ונותן עמהן וכו' ע"ש שכתב לאו למימרא שיהא אותו שמן האחרונים מזכה ג"כ (כצ"ל בדבריו) ושיהו שלשתן מזכין והד' חולק ומחייב מחייב שא"כ היאך יחלוק ר' אילא ויאמר שיהו צריכין כלן להשוות לדעת אחת ולא ילך אחר השלשה וכו' ולפי מאי שפירשתי ניחא בהא דודאי בהרביעי מחייב לא מיתוקמא אלא בהרביעי אומר איני יודע מיתוקמא כמ"ש הוא ז"ל בעצמו שם לעיל. אלא דבזה אני מוסיף לבאר למאי דאמרן דבהאי סברא הוא דפליגי דת"ק סבר מכיון שיש כאן ג' מסכימין לדעת אחת גומרין על פיהו ביו אם היו מזכין או מחייבין ולא אמרינן בכי הא דהאומר איני יודע כמאן דליתיה דמי והיינו לשיצטרך עוד הוספה לפי שאין כאן הוספה אלא אחד הא לא אמרי' וטעמא דהת"ק ס"ל כדעת רב דלעיל בענין פירוש התוספתא ולחלק בין אם ההוספה היתה מחמת שבתחלה א' מזכה וא' מחייב וא' אומר איני יודע ובין אם ההוספה היתה מחמת ששנים היו מזכין או מחייבין וא' אמר איני יודע כמבואר לעיל. ור' אילא פליג דמפרש להתוספתא כפשטה ולא מחלקינן מידי אלא והואיל ונראה ליגמר דינו בארבעה שהרי הוסיפו שנים ומכיון שגם עכשיו א' מהן אומר איני יודע אמרינן כמאן דליתיה דמי לענין דלא הויא ההוספה כלום שהרי הוספה באחד מיקריא ואין גומרין את הדין באלו הג' אלא יוסיפו הדיינין. הרי לך מבואר בביאור גמור דעת הרמב"ם ז"ל שם שפסק כת"ק דר' אילא. והמעיין יראה במה שכתב הב"ח בסי' י"ח בענין זה המה דברים אינם מוכרחים. וכן א"צ להלחץ זו הדחק במה שפי' שם להאי דהכא למה מוסיפין דיינין דר"ל למה מוסיפין שנים יוסיפו א' וכו' ואין זה דרך הש"ס אלא האי ולמה כמו במה ולענין מאי הוא דאמרו דוגמא לזה תמצא בלי' דהתנא במתני' בפ"ב דערלה ולמה אמרו כל המחמץ והמתבל והמדמע וכו' וכן בהרבה מקומות בהש"ס. ובמה שהשיג שם על הכ"מ ומהרש"ל שכתבו דלדעת הרמב"ם גם בג' מסכימין לדעת א' ושנים אומרים איני יודע הדין כן וכתב עליהם ושארי להו מרייהו שלא ירדו לדעת הרמב"ם ועיין בש"ך שטען עליו אבל לא כתב שום ראיה והכרח לזה. והרי מדברינו אלה במה שנתבאר ראיה מוכרחת על פי התוספתא שנתבאר מתוכה פירוש הסוגיא דהכא ובדעת רב לעיל בפ"ג והיינו דעתיה דת"ק דהכא בלי שום פיקפוק. וכן מוכרח עוד כדברי הת"ק כאן במקומו מהא דקאמר ר' יוסי ותשמע מינה וכו' ולב' הפירושים שכתבתי בפנים אדברי ת"ק הוא דקאי. ופי' התוספתא כולה לפי נוסחת הרמב"ם תמצא לעיל פ"ג שם ד"ה שלשה כגמר דין עיין במה שבארתי שם בס"ד: