מראה הפנים על תלמוד ירושלמי סנהדרין א:א:טו
Mareh HaPanim on Yerushalmi Sanhedrin 1:1:15 (Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Sanhedrin 1:1:15) · מראה הפנים על תלמוד ירושלמי סנהדרין · free full Hebrew text
Open in the reader →נימר חבר ותלמיד הוה. משמע דבין בד"נ ובין בד"מ אין נמנין לשנים אלא בתלמיד חבר דהא הכא בד"מ איירי. וכן הוא בתוספתא פ"ז דבין בד"מ ובין בד"נ הרב והתלמיד שניהן נמנין אחד. והיינו בסתם תלמיד. ומיהו אשכחן לחלק בין ד"נ לד"מ בתלמיד סתם והיינו באינו שונה הרב עמו בשעת מעשה דבזה יש סברא לומר דבד"מ מונין אותן לשנים ואפי' אינו תלמיד חבר הואיל וכבר למד הדין ממנו בתחלה ואינו שונה עמו בשעת מעשה כאחד דמי אבל ד"נ דחמירי אע"פ שאינו שונה עמו בשעת מעשה אינן נמנין אלא לאחד הואיל ותלמיד שאינו חבר הוא וכל גמריה וכל סבריה מרבו הוא כאחד הן חשובין ובתלמיד חבר הוא דאין חילוק בין ד"מ לבין ד"נ ולעולם בשנים הן נמנין ואפי' בשונה עמו הדין בשעת מעשה הואיל דלא צריכא ליה לסברא דרביה ומסברא דנפשיה אשכח איהו טעמא לדעתיה דידיה ונראה דזהו דעתו של הרמב"ם ז"ל לחלק כן בין ד"מ לבין ד"נ בתלמיד שאינו חבר ולפיכך כתב בפי"א מהל' סנהדרין הל"ז דיני ממונות האב ובנו הרב ותלמידו מונין אותן בשנים ודיני נפשות מונין אותן באחד. והיינו בתלמיד סתם ובאינו שונה הרב בשעת מעשה איירי. אבל בתלמיד חבר לעולם מונין אותן לשנים ואפי' בד"נ ואע"פ ששונה עמו הדין בשעת מעשה כדכתב שם לקמן בהל' י' תלמיד שהיה חכם ומבין והיה מחוסר קבלה הרי רבו מוסר לו הקבלה שהוא צריך לה בדין זה והוא דן עמו בדיני נפשות. והראב"ד ז"ל השיג עליו במה דמחלק בסתם תלמיד בין ד"מ לבין ד"נ וכתב על זה אין הגמרא כן ולענ"ד נראה דיש דרך לומר דלמד מהגמ' לחלק כן ודבריו בהל ז' באינו שונה עמו בשעת מעשה הן וכדבעינן להכרית סברא זו לקמן ואין אנו מוכרחין לדברי המפרשים דגי' אחרת היתה לו. דגרסי' התם בפ"ג דף ל"ו ע"א יאמר רב שונה אדם לתלמידו ודן עמו בדיני נפשות מיתיבי הטהרות והטמאות האב ובנו הרב ותלמידו מונין להם שנים דיני ממונות ודיני נפשות ודיני מכות וקידוש החדש ועיבור שנה הרב ותלמידו אין מונין להן אלא אחד כי קאמר רב כגון רב כהנא ורב אסי דלגמריה דרב הוו צריכי ולסבריה לא הוו צריכי. והנה לכאורה בלאו האי סברא דמחלקינן לעיל באינו שונה עמו כנזכר היינו יכולין לתרץ דל"ק מגי' הגמרא אשר לפנינו לדעת הרמב"ם די"ל דהאי ברייתא אתיא כמ"ד בריש מכלתין דדיני ממונות בעינן שלשה מדאורייתא והלכך לא מחלק בזה בין ד"מ לבין ד"נ וכדפירש"י ז"ל שם דטעמא דטהרות וטמאות הוראתן ביחיד מונין להן בשנים אבל כל הני אמרינן דבתלתא לא. ולפ"ז הרמב"ם אזיל לשיטתיה דפוסק כרב אחא בריה דרב איקא דמדאורייתא בחד סגי כמ"ש בהלכות הנזכר בפ"ב הל' י' אע"פ שאין ב"ד פחות משלשה מותר לאחד לדון מן התורה שנא' בצדק תשפוט עמיתך ומד"ס עד שיהיו שלשה. ומכיון דבד"מ נמי סגי ביחיד מן התורה מן הסברא לומר דבענין זה שוין הן לדין הטמאות והטהרות דמונין להן לשנים וכטעמה דרש"י וברייתא אתיא כר' אבהו וכסברת תנאי דריש מכלתין דד"מ מדאורייתא בשלשה ול"ק מידי להרמב"ם ואין מן הצורך לשנות הגי' שלפנינו דהכי מבואר בתוספתא בהדיא. ומיהו אכתי יש לפקפק קצת דהא עכ"פ מדרבנן בעינן שלשה בד"מ. ולפיכך אתינן להאי סברא שזכרנו בענין החילוק לדעתו ז"ל בין ד"מ לבין ד"נ בתלמיד שאינו חבר ובשאינו שונה עמו הדין בשעת מעשה וראיה לסברא זו מן הסוגיא גופה. וזה דהא ע"כ לפרש דהברייתא דאיירי בתלמיד סתם כדאוקי לה הש"ס א"כ מן ההכרח ג"כ לומר דביושב לפני רבו ישונה עמו הדין בשעת מעשה איירי ובהא היא דאמרי' דד"מ וד"נ שוין הן ואין מונין להן אלא באחד דאלת"ה אלא בסתם תלמיד אפי' באינו שונה עמו אין נמנין אלא באחד דהא ברייתא סתמא קתני א"כ אכתי קשיא לרב דמאי אריא דאשמעינן רבותא דידיה בתלמיד חבר ובשונה עמו דנמנין בשנים הא השתא איכא למיטעי ולמידק ממילתיה דאלו בתלמיד סתם בשונה עמו בשעת מעשה הוא דאינן נמנין אלא באחד אבל באינו שונה עמו אפי' בתלמיד סתם נמנין בשנים והוה ליה להש"ס למיפרך אכתי אליביה דרב הכי אלא טעמא דבתלמיד חבר הוא דנמנין בשנים ובשונה עמו הא בתלמיד סתם בשונה עמו הוא דאין נמנין אלא באחד אבל באינן שונה עמו נמנין בשנים והא בברייתא סתמא קתני דאין נמנין אלא באחד אלא ע"כ לומר דמיפשט פשיטא ליה להש"ס דבכל מקום דקתני הרב ותלמידו ביושב לפניו ושונה עמו תאמר והכי נמי איירינן בברייתא והשתא שפיר קאמר רב דבתלמיד חבר אפילו בשונה עמו נמנין לשנים הא בתלמיד סתם בשונה עמו הוא דאין נמנין אלא באחד כדקתני בברייתא. והשתא כד אייתינן להאי פירושא בברייתא שפיר נמי דייקינן דבכה"ג הוא דתנינן דד"מ וד"נ שוין הן אבל בשאינו שונה עמו בשעת מעשה בהא אפי' בתלמיד סתם מחלקי' בין ד"מ לבין ד"נ דבד"מ הואיל ומן התורה בחד סגי אלא דמדרבנן בעינן שלשה א"כ מסתייה לן דנחמור ביושב ושונה עמו הדין בשעת מעשה דבזה אין נמנין אלא באחד אבל באינו שונה עמו לעולם נמנין בשנים ובד"נ הוא דאין נמנין אלא באחד. ולא תיקשי דאי כדיוקא דדייקינן אליבא דרב א"כ דוק מיניה דאפי' בד"נ בתלמיד סתם נמנין בשנים באינו שונה עמו דהא ליתא דעיקר מילתיה דרב לאשמעינן רבותא בד"נ בתלמיד חבר ואפי' בשונה עמו ומתרצינן הברייתא אליביה כדאיתא וכדאמרן ותו דלא דייקינן מיניה דרב ולא בד"מ מידי דהא לא נקט בלישניה לד"מ כלל. אלא אהאי ברייתא סמכינן דאיירי גם בד"מ ובתלמיד סתם ובשונה עמו בשעת מעשה והא הוא דמוכרח מסתמא דהש"ס מדמשני אליביה דרב ולא פריך תו מידי וכדאמרן. והשתא מהברייתא הוא דדייקינן שפיר דבתלמיד סתם ובשונה עמו הוא דלא מחלקינן בין ד"מ לד"נ ואין נמנין אלא באחד אלא בשאינו שונה עמו בשעת מעשה מצד הסברא הוא לחלק בין ד"מ לבין ד"נ כנזכר וזהו סברת הרמב"ם ז"ל וריש דבריו דבתלמיד סתם הוא ובשאינו שונה עמו הוא דאיירי כנלע"ד: