מראה הפנים על תלמוד ירושלמי פסחים א:ה:ו

הלכה כר"ג דאמר מעין שניהן ובבבלי דף י"ג אין המסקנא כן דקאמר ונימא מר הלכה כר"ג דמכריע ר"ג לאו מכריע הוא אלא טעמא דנפשיה קאמר וא"כ הלכה כר' יהודה וכדפרישית במתני' בר קפרא אמר אב הטומאה ד"ת ולד הטומאה מדבריהם מפשטות השמועה הוה משמע דבר קפרא ור' יוחנן פליגי נמי לדינא ולא באוקמתא דדברי ר"ח במתני' בלחוד ולבר קפרא אין ולד הטומאה מדאורייתא אלא מדבריהם בלבד וכן משמע מפלוגתייהו בעלמא בהא גופה כדגריס לה בפ"ג ממעשר שני ובפ' בתרא דשקלים וכדפי' הר"ב שם במתני' ר"א אומר את שנטמא באב הטומאה וכו' דס"ל ולד הטומאה טהור מדאורייתא ולפי משמעות דברי בר קפרא בזה פירשתי כן בפנים. ומיהו היינו לענין לטמא לאחרים ואין שני מד"ת לבר קפרא דאלו ראשון לטומאה מפורש בקרא בהדיא וכל אשר יגע בו הטמא יטמא כדפרישית. וכן במעשר שני שם וזה דלא כמשמעות הסוגיא דהבבלי פירקין דמשמע דלכ"ע אפי' הנוגע בולד ולד טמא מדאורייתא הוא בקודש כדקאמר התם ר' יוסי בברייתא בדף י"ח ע"ב ולמדנו שלישי בקודש מן התורה דכתיב והבשר אשר יגע בכל טמא לא יאכל מי לא עסקינן דנגע בשני ופירש"י ז"ל דהא שני נקרא טמא דכתיב כל אשר בתוכו יטמא ובודאי מהאי קרא אין כאן קושיא לבר קפרא דמצינן למימר דס"ל לבר קפרא כהאי ס"ד דהבבלי שבת פ' תולין דף קל"ח ע"ב וכן בהסוגיא בבבלי דף כ' דאמר ליה רב אדא בר אהבה לרבא ולחזייה האי תנורא כמאן דמלייא טומאה ותיהוי הפת ראשונה וכן' ובר קפרא ס"ל לפי האמת כן ופליג אהאי דרשא דמייתי רבא שם להכריח דהפת שנייה היא מן התורה ולדידיה אין שני לטומאה מן התורה ומיהו כל זה היה נראה לפרש כן לפי משמעות הדברים דהכא אבל דעת התוס' לפרש פלוגתייהו דהכא ממש כעין פלוגתא דהבבלי בענין הסוגיא דלא פליגי אלא באוקמתא דדברי ר"ח סגן הכהנים. וכדגריס התס בבי"ת באב הטומאה דאורייתא ולד הטומאה דרבנן כדפירשו רש"י והתוס' שס בדף י"ד ע"ב והיינו דמיירי בולד הטומאה שאינו אלא מדבריהם כגון כלי שנטמא במשקין וכו'. והתוס' שם ד"ה התם פסול וטמא וכו' מציינין להאי פלוגתא דהכא ולענין האי שנויא דמשני תפתר בטבול יום דבית הפרס שהיא מדבריהם וסיימו שם אך שמחליף דברי ר' יוחנן לבר קפרא וא"כ מתפרש הא דהכא ג"כ כעין דהתם באב הטומאה וכו' ובולד הטומאה וכו' ובאוקמתא בלחוד הוא דפליגי. ועיין לקמן ד"ה תיפתר בטבול יום דבית הפרס מה שיתבאר מענין זה בס"ד: