מראה הפנים על תלמוד ירושלמי פאה ח:ד:ד

כדי לטבול בירק הנאגד שתי סעודות. ולקמן בפ"ג דעירובין שהובאה הסוגי' שם גריס כדי לטבול ירק הנאגד שתי סעודות ואינו נראה דמילתא באנפי נפשה היא ירק וכו' ועוד מאי הנאגד דקתני ולמה יחלק בין הנאגד לשאינו נאגד כאן בהאי דינא והנראה דהנאגד פירושו הוא שנאגד נאכל בלפתן עם הפת במזון שתי סעודות ואחומץ קאי והרי זה כדקאמר בבבלי שם חומץ כדי לטבל בו א"ר גידל אמר רב כדי לטבול בו מזון שתי סעודות של ירק איכא דאמרי א"ר גידל אמר רב ירק הנאכל בשתי סעודות וכדפרש"י ז"ל בפת ואתיא האי דהכא כאיכא דאמרי דהתם ועיין בדיבור דלקמן:

בשר חי וכו' ובבבלי שם ע"ב קאמר בפשיטות בשר חי כדי לאכול הימנו ונראה דהא דר' יודן מקשי הכא הדא בלקירא וכו' או בלכורא כדגריס בהאי תלמודא בעירובין שם היא כעין קושיא דמקשי התם אביי אהא דרב יוסף דלקמן ופרסאי הוו רובא דעלמא ואסיק בקשיא ומיהו בבשר חי לא מדייק מידי התם ושיעורו כדי לאכול הימנו מזון ב' סעודות וכ"פ הרמב"ם בעירובין שם בהלכה י' ובבשר צלי פליגי התם רבה אמר כדי לאכול בו ור' יוסף אמר כדי לאכול הימנו ופסק הרמב"ם שם כרבה דהלכתא כותיה לגבי דרב יוסף לבר מענין שדה ומחצה וכתב שם הה"מ בענין דין דחומץ והביא הני ב' לשונות שהבאתי בדבור דלעיל וז"ל ולא נזכרו לשונות אלו לא בהלכות גם לא בדברי רבינו אלא ברייתא כפשטה ונראה שהם פוסקין כל' ראשון דמשמע דבעינן דוקא טבול מזון שתי סעודות עכ"ד ולענד"ן דמבואר בהדיא מדבריו ז"ל דפסק כאיכא דאמרי שהרי כתב וכל שהוא לפתן ודרך העם לאכול בו פתן כגון יין מבושל ובשר צלי וחומץ וכו' שיעורו כדי לאכול בו שתי סעודות והרי האי בו שכתב והוא כרבה וכדפי' רש"י ז"ל כדי לטבול בו ללפת בו את הפת מזון ב' סעודות ואם אנחנו מדייקין האי בו שכתב בבשר צלי וכדכתב הה"מ בעצמו שפסק כרבה למה לא נדייק ג"כ אחומץ שכללו בבבא זו דשיעורו כדי לטבל בו הליפתן הנאכל בב' סעודות כמו עם הפת ולא הוצרך להזכיר כאן ירק דהוא ג"כ בכלל לפתן וכתב ודרך העם לאכול בו פתן וה"ה כיוצא בו ולעולם בעינן שיהא בו שיעור לדבר הלפתן לשתי סעודות ולא הימנו בעצמו שני סעודות וזהו כאיכא דאמרי גבי ירק דאלו ללשון ראשון שתי סעודות של ירק היינו שכל הסעודה מן הירק כך נ"ל בזה: