מראה הפנים על תלמוד ירושלמי פאה ז:ז:ה

שנייא היא בעריס שדרכו לבחן. כדפרישית ולפ"ז הוא בעריס גבוה אבל לא בקטן וכן הוא בהדיא בתוספתא סוף פ"ג איזהו שכחה בעריסין גדולים כל שאינו יכול לפשוט את ידו וליטלה בעריסין קטנים כשיעבור הימנו והרמב"ם ז"ל בפ"ה ממ"ע הל' כו סתם וכתב איזהו שכחה בעריס כל שאינו יכול לפשוט את ידו וליטלה ומשום דסתם עריס גדול וגבוה הוא כדשנינו בריש פ"ו דכלאים איזהו עריס וכו' בצד גדר שהוא גבוה עשרה טפחים:

רומס הייתי זיתים עם ר' חייא הגדול וכו'. ומשמע מדקאמר לית היא פליגא דר' הושעי' א"כ מחלקינן בין זית ובין שאר האילן דדינו כרוגליות אבל בתוספתא שם לא משמע הכי דקתני בדלית ובדקל משירד ממנו ושאר כל האילן משיפנה וילך לו וכ"כ הרמב"ם שם ולא חילק כלום בין זית ובין שאר כל האילן דזית בכלל כל האילן הוא וי"ל דס"ל דהא דקאמר הכא לית היא פליגא לא למסקנא איתמר אלא דאיכא למישני אליבא דר' הושעיא נמי ומ"מ לענין הלכה פסק כר' יוחנן וכסתמא דהתוספתא דאין חילוק בין זית לשאר כל האילן:

סליק פירקא בסייעתא דשמיאי