מראה הפנים על תלמוד ירושלמי פאה ז:ב:ו
Mareh HaPanim on Yerushalmi Peah 7:2:6 (Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Peah 7:2:6) · מראה הפנים על תלמוד ירושלמי פאה · free full Hebrew text
Open in the reader →פתר לה תרין פתרין. למאי שבארתי הני תרי פתרין היטב בפנים ולפי הגי' הנכונה שבפתרא חורן תראה דהני פתרי לא פליגי במידי לדינא ותרווייהו קושטא נינהו כ"א להאי פתרא קמא דייקינן הא קודם לכן אע"פ שאין לו תחתיו יש לי בראשו ולפתרא חורן דייקינן אע"פ שאין לו בראשו יש לו תחתיו ופירושא דהך בבא דמתני' לתרוייהו חדא הוא דהויא דכל זמן שיש לו תחתיו מסתמא יש לו בראשו ולהני דיוקי מסיק דאצטריך כמבואר הכל בפנים ודוק מינה לתרוייהו דקושטא הן לדינא והיינו דקאמר תפתר לה בתרין פתרין ובזה תראה מבוארים דברי הרמב"ם ז"ל היטב הדק בדין הזה ובפירושו כמ"ש בפ"א ממ"ע בהלכה י"ב דחלוקה הראשונה כל זמן שיש לעני ליטול שכחת הזיתים המונחים בארץ תחת האילנות נוטל ואע"פ שכבר הותר כל אדם בשכחה שבראש האילן זה נלמד מדיוקא דמתני' כהאי דפתרא חורן וחלוקה השניה וכל זמן שיש לו ליטול שכחה שבראש האילן נוטל ואע"פ שעדיין אין לו שכחה תחתיו זה נלמד מדיוקא דהאי פתרא קמא וכמבואר בפנים במילתא בטעמא ופירוש דהני רבותא דתרוייהו וכן בדין שלפניו בדבריו ז"ל דמחלקינן בין שכחה שבראש האילן ובין מה שתחתיו לענין הזמן זה נלמד מהאי ברייתא על מתני' דריש פ' דלקמן כמו שהבאתי בפנים והכ"מ הביא הגירסא בהאי פתר חורן כמה שהוא בספרי הדפוס ופירש מה שפירש וכן בהאי פתר קמא ואין מן הצורך להאריך בסתירת דברים אלו ומה שפי' הראב"ד ז"ל בזה בהשגה ודאי יש לו פנים אבל הוא לפי שיטתו ז"ל בפ"ה בהאי פירושא דזית שיש לו סאתים והאי בד"א דבתרה כמו שהובא בדבור דלעיל וכן לא העתיק כ"א פתר קמא וכמדומה דאף לפי שיטתו אינו סובל ענין פירושו לפי פתר חורן ולא ביאר כלום בזה ולשיטת הרמב"ם בהאי בבא זית שיש בו סאתים וכו' כבר נתבאר לעיל דמוכרח הוא מסוגיא דהכא בהא דקאמר לא על הדא איתאמרת וכו' ובמה שפי' הראב"ד להא דלקמן אמר ר' אבהו וכו' נראה דגי' אחרת היתה לו בכמה תיבות או שהוא טעות סופר ואין נפקא מינה לדינא דהא אליבא דרבי מאיר מפרש לה הש"ס והלכה כת"ק וגם בפי' הרמב"ם במשנה כתוב בדברי ת"ק דכל זמן שיש לו וכו' ארשות העני קאי כמו שהעתקתי בפי' הב' במשנה ובדברי ר"מ כתוב שם בהיפוך מדמשמע הכא עיי"ש. וכן מה שהביא הראב"ד ז"ל מההיא דגיטין אינו כתוב בספרים שלנו כן אלא הדא דתימר בדארעא אבל הלוקח ביד זכתה לו ידו וכדפרישית שם דלא פליגי ר' יוסי ורבנן התם אם הוא גזל גמור או מפני דרכי שלום אלא באלו פירות המונחין על הארץ ממה שהעני נוקף בראש הזית אבל אם כבר לקחן העני בידו שלקטן מע"ג הקרקע זכתה לו ידו ודכ"ע דהוי גזל גמור ואין זה ענין כלל למאי דקמן וכבר מבוארת כל הסוגיא דהכא במה שלפנינו בס"ד. והן שיהו כולן נוגעות בפס ידו. כן פסק הרמב"ם ז"ל בפ"ד ממ"ע בהלכה יח והשיג עליו הראב"ד ז"ל דהא נראה מהסוגיא שחזרו מזה ואמרו והן שיהו כולן נוגעות בטבלא. ועיין בכ"מ שם ופשוט הוא וכעין שפירשתי בפנים דלאו חזרה הוא אלא בירור הדבר ולעולם כדאמר מעיקרא: