מראה הפנים על תלמוד ירושלמי פאה ד:ו:א

מי שליקט את הפאה ואמר הרי זו לאיש פלוני עני וכו'. הר"ש ז"ל הקשה על פירש"י ז"ל בפ' שנים אוחזין (דף ט) דמי שליקט את הפאה באדם שאינו בעל השדה איירי דאי בעל השדה לא אר"א זכה לו דליכא למימר מיגו דזכי לנפשיה דאפי' הוא עני מוזהר הוא שלא ללקט פאה משדהו כדאמרינן לא תלקט לעני אזהרה לעני על שלו וכתב על זה וקשה לפירושו מהא דתנן לקמן פ"ה שבולת של לקט שנתערבה בגדיש וכו' אר"א וכי היאך העני הזה מחליף דבר שלא ברשותו ואמרינן עלה בירושלמי מיחלפ' שיטתי' דר"א תמן הוא אומר זכה לו וכאן הוא אמר כן ומסיק דלדבריהם קאמר להו משמע בהדיא דבעל השדה גופיה יכול לזכות בשביל עני וכן העלה שם לדינא. והתי"ט האריך בזה בפ' הנז' משנה ה' וכתב שם והירושלמי אפשר דלא סבר דר"א דריש אזהרה לעני א"נ ס"ל דדריש הכי מ"מ דוקא בשדה שלו אבל בתרי מיגו דהיינו מגו דאי בעי מפקיר וכו' תו לא מקרי בעל השדה וכו' עיי"ש ואני תמה דמה לנו לאהדורי ולהכריח מפרק ה' הא במקומו הוא מוכרע דלא ס"ל האי ש"ס אזהרה לעני דהא קאמר ריב"ל בגמ' בבעה"ב עשיר נחלקו אבל בבעה"ב עני מאחר שהוא ראוי ליטול זכה. וכן כמה פעמים בהסוגיא והמסקנא כריב"ל כדאמר בסוף ההלכה ובזה שוין הן. הסוגיא דהכא ודהתם דפ' שנים אוחזין דחד מגו אמרינן לכ"ע אלא דהכא קאמר בבעל הבית עני וכו' ואם כן לא סבירא ליה אזהרה לעני וסוגיא דהבבלי סבירא ליה דדוקא עני אחר ולא בבעל השדה כדאיתא פ"ק דגיטין ובפ' הזרוע (דף קלא ע"ב) וכמ"ש הרמב"ם ז"ל בפ"ב ממ"ע הלכה יט מי שלקח את הפאה ואמר ה"ז לאיש פלוני העני אם עני הוא זה שלקח וכו' א"כ באדם אחר מיירי וכמסקנת הבבלי ומעתה אין לפלפל בזה לסברת הש"ס דהכא. וההיא דפ"ה יתבאר במקומו בס"ד: