מראה הפנים על תלמוד ירושלמי פאה ד:ב:ז

רובה דר' יוחנן וכו'. כדפרישית דאע"ג דר' יוחנן לית ליה הא דר"ל דד"א קונין במציאה כדפליג בהדיא עליה בפ' שנים אוחזין הכא לא דייק לה כן אלא להא דקאמר ר' יסא בשם ר' יוחנן והא דדייק על דר"ל מהא דלקמן ואע"ג דר"ל קאמר בהדיא גבי מציאה דד"א קונין וא"כ למאי דאמרינן דר"ל מודה לר' יוחנן במתנה דאין ד"א קונין קשיא עליה נמי הך קושיא גופה דמקשי על דר' יוחנן דהא ק"ו הוא י"ל דאה"נ אלא דבעי להקשות על דר"ל עוד קושיא אחריתא מהא דלקמן וקשיא על דר"ל בתרתי קאמר. והרמב"ם ז"ל משוה דין מציאה ודין מתנה כאחד למאי דפסק כרב ששת (או כרב אשי לפי גי' התוס' דגיטין פ' הזורק) דפ"ק דב"מ שם דלא תקינו רבנן ד"א כ"א בסימטא או בצדי ר"ה אבל לא בשדה חבירו ולא בר"ה שכך כתב במציאה בפ' יז מהלכות גזילה ואבידה בהל' ט' וכן במתנה בפ"ד מהלכות זכיה בהלכה ט' ואע"ג דבמתנה דעת אחרת מקנה לו אפ"ה לא תקינו ליה רבנן ד"א ברשות חבירו או בר"ה כדקאמר בפשיטות כאן וכן בפ' הזורק משא"כ במתנה וכך הוא דעת הרי"ף ז"ל ובהגמ"י בהל' גזילה ואבידה שם כתוב תימא הא אמרינן בפ' הזורק היתה עומדת בר"ה ומפרש בגמ' דהיינו בתוך ד"א שלה אלמא דאפי' ברה"ר קני וי"ל התם כיון דדעת אחרת מקני לה אפי' ברה"ר קניא. תוס'. עכ"ל ולפי תירוץ הזה קשיא לן מתנה דג"כ דעת אחרת מקני ליה אפ"ה ברה"ר לא קני. ובאמת בתוס' שלפנינו לא מצאתי תירוץ זה כ"א בפרק הזורק (דף עח ע"ב) ד"ה ר' יוחנן אמר קרוב לה וכו' תירצו ב' תירוצים אחרים על קושיא זו שכתבו ועוד קשה דרב אשי אית ליה בפ"ק דב"מ דבר"ה לא תקנו ד"א והכא תנן היתה עומדת בר"ה קרוב לה מגורשת וי"ל דהתם באין יכול לשומרו והכא ביכולה לשומרו א"נ י"ל דהכא לאו דוקא נקט ר"ה אלא בסמטא או בצדי רה"ר עכ"ל. ולדעת הרמב"ם נראה שתפס כתירוץ הראשון דהתוס' לעיקר כדמשמע מדבריו שבפ"ה מהל' גירושין הלכה י"ג וי"ד ע"ש ואכמ"ל: