מראה הפנים על תלמוד ירושלמי פאה ד:א:ז

התנו ביניהן אפי' כן אין שומעין לו. עי' בהר"ש מה שפי' בזה דאין שומעין לו וכו' אבעה"ב קאי והא דבעי ר' שמואל פי' דמילתא דפשיטא לן מיבעיא ליה לר' שמואל וכו' אפי' בן בעה"ב מחלק כלומר אע"פ שחזרה פאה לעומרים להיות דינה לבזבז כמו הקמה אמרינן דאפ"ה מחלק שלא יראה לעני מודעתו וישליך לפניו עכ"ל וכל זה מלבד שהוא דוחק גדול קשיא לן דהיאך נאמר דכשאין הבעה"ב מחלק אלא הן בוזזין לעצמן איכא למיחש שלא יראה לעני קרובו וישליך לפניו וכשהוא מחלק לא חיישינן להא וזהו נגד הסברא דאדרבה איפכא מסתברא דכשהוא מחלק יכול לעשות איזה ערמה יותר מכשהן בוזזין לעצמן ועוד דבכל מקום דקתני בזה הש"ס חד מ"ד דבעי מילתא לא אדפשיטא לי' לאידך קאי כ"א במקום דמפרש לה בהדיא הכי וממשמעות הסוגיא נראה דר' שמואל בכילה שדהו לחוד הוא דבעי וא"כ הא דקאמר מעיקרא דלא מהני תנאי אמחובר לקרקע קאי ובזה ודאי לא שייך לומר דאם הבעה"ב אינו מחלק חוששין שלא יראה עני קרובו וכו' דהא ממחובר לקרקע הן בוזזין. ולמאי דפרישית הכל ניחא ובעיא דר' שמואל בדרך את"ל מתפרשא. וכך נראה דהאי התנו ביניהן אמתני' קאי ואל תתמה על הלשון אין שומעין לו דקאמר שכן דרך הש"ס הזה שלא להקפיד בלישנא ואומר לשון יחיד על רבים וכן איפכא וזה ידוע למי שמורגל בו ועוד דגם למאי דפרישית נוכל לומר דבזה קאי אבעל הבית ור"ל דאם אפילו הבעה"ב מתרצה במה שהתנו אין שומעין לו ומטעמא דמסיק. והאי בעל הבית וכו' אם הבעל הבית מחלק קאמר דכך הסברא נותנת דמה שיש בידו יותר יכול הוא להערים כדי ליתן לעני קרובו ממה שהן בוזזין בעצמן ופשיטא להא דמתני' דבוזזין מהמחובר לקרקע והכל כמו שמבואר בפנים בס"ד: