מראה הפנים על תלמוד ירושלמי פאה ב:ה:ז

קציר הגזבר חצי חציה וכו'. לכאורה כיון דבעיא דלא אפשיטא היא הוה לן למיזל לחומרא במידי דמדאורייתא והרמב"ם בפ"ב לא זכר מזה כלום ונראה דאף דהש"ס לא פשיט לה מ"מ איכא למיפשט מסתמא דמתני' דפ"ד הקדיש קמה ופדה עומרין פטורה שבשעת חובתה היתה פטורה אלמא כל מה שקצר הגזבר ופדה אח"כ פטור הוא והא דלא פשיט הש"ס הכי משום דאיכא למידחי דהכא הואיל ואיכא ג"כ מקצת הקמה שצריך הפודה להפריש ממנה אפשר דמפריש ממנה גם על מה שקצר הגזבר ומ"מ כיון דמסתם מתני' אין לנו הכרח לדייק כן לא חש הרמב"ם לזה גבי האי דינא שכתב שם בהלכה ח' כדברי סתמא דמתני' והיותר נראה לפרש דלאו בדרך בעיא היא אלא דה"ק קצר חצי חצייה הגזבר ולא הספיק וכו' מפריש מן הקציר על הקציר כלומר ממה שיקצור אחר כך הוא שמפריש פאה והא קמ"ל דאף על גב שפדה מקצת קמה אינו מפריש כ"א על הקציר שהוא קוצר ולאפוקי כל מה שנקצר ברשות הקדש שהוא פטור:

סליק פירקא בסייעתא דשמיא.