מראה הפנים על תלמוד ירושלמי פאה ב:ב:ג
Mareh HaPanim on Yerushalmi Peah 2:2:3 (Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Peah 2:2:3) · מראה הפנים על תלמוד ירושלמי פאה · free full Hebrew text
Open in the reader →אשכח תני ופליג היה עומד באמצע וכו'. הכי איתא בתוספתא ואלו מפסיקין לפאה הנחל והשלולית וכו' ואמת המים שאינה יכולה להקצר כאחת א"ר יהודה אם עומד באמצע וכו' כמו שהעתקתי בפנים וכתב הר"ש ז"ל בתחלה על המשנה אמת מים היינו שלולית דקאמר ת"ק בכל ענין מפסיק ואתא ר' יהודה למימר דוקא באינה יכולה לקצור כאחת שאם עומד באמצע אינו יכול לקצור מכאן ומכאן כדמשמע בתוספתא. ובזה כבר כתב התי"ט שהוא ט"ס וצ"ל שאם אינו עומד באמצע וסיים הר"ש ומיהו בתוספתא משמע דתרי מילי נינהו דקא חשיב במילתי' דת"ק שלולית וקוצר לשחת וג' תלמים של פתיח ואמת המים שאינה יכולה להקצר כאחת רבי יהודה אומר אם עומד באמצע וקוצר מכאן ומכאן מפסיק ואם לאו אינו מפסיק ולת"ק מפסיק אע"פ שעומד מצד אחד וקוצר מצד השני עכ"ל ואיכא למידק לפירושו דנהי דהוה משמע דשלולית ואמת המים וכו' תרי מילי נינהו על כרחך הך דאמת המים לאו דברי ת"ק הן דהא לפירושו ס"ל לת"ק דאפי' עומד מצד זה וקוצר מצד השני מפסיק א"כ מאי האי לישנא דקתני שאינה יכולה לקצור כאחת ובאיזה אופן הוא ואם הכל דברי ר' יהודה הן מאי האי אריכות הלשון דקתני הול"ל ואמת המים ר' יהודה אומר אם עומד באמצע וכו' ועוד דמנ"ל לומר דלת"ק מפסיק אע"פ וכו' אם לא הוזכר בהדיא בדבריו ושלולית דקתני סתמא דמפסיק הא מילתא אחריתא היא לפירושו. ומן התימא שהתי"ט הרגיש בט"ס בתחלת דבריו ולא הרגיש כלום בסוף דבריו וכל מה שתאמר בזה יהיה דוחק גדול ואין להאריך ודעת הרמב"ם מבואר נגלה שפי' אמת מים היינו שלולית שכך כתב בפ"ג ממ"ע הלכה ב' היתה שדהו זרועה כולה מין אחד והיה נחל בתוך השדה אע"פ שאינו מושך או אמת המים שאינו יכול לקצור מה שבשני צדדיה כאחת והוא שתהיה מושכת וקבועה הרי זו כשתי שדות והחילוק בין נחל לאמת המים בענין מושך הוציא מש"ס הזה כדקאמר הכא בהלכה דלעיל שלולית כל שהיא מושכת נחל אע"פ שאינו מושך נתכוון וא"כ פשוט הוא שפי' הוא ז"ל התוספתא דאין כאן פלוגתא כלל ופשיטא לפי הגי' אשר לפנינו בהתוספתא א"ר יהודה וכו' וה"ק ואמת המים שאמרנו לעיל וזהו השלולית שמפסקת דוקא שאינה יכולה להקצר כאחת ומפרש ר' יהודה דזהו אם עומד באמצע וכו' וכדמוכח ג"כ ממסקנא דהכא לפירושא דמילתיה דר' יהודה וכזה פי' ג"כ הכ"מ כן להך הוון בעי מימר וכו' הבתרא וזהו פשוט אבל מה שכתב בפירושא דהוון בעי מימר ולא פליגין וכו' קמייתא דה"פ לדעת רבינו דהאי פליגין לאו ל' מחלוקת חכמים היא אלא היינו לומר שאין חילוק בדבר שכל אמת המים מפסקת בין קבועה בין שאינה קבועה עד שמצאו דתני דדוקא קבועה מפסקת ולא שאינה קבועה עכ"ל ובחנם הכניס עצמו לדוחק הזה אלא דפליגין ל' מחלוקת הוא וכדפרישית בפנים דהוון בעי מימר דליתא שום תנא דפליג עליה דר' יהודה עד דאשכחו ברייתא דס"ל דדוקא בקבועה לחוד תליא מילתא ולא בקצירה כאחת ואם משום פיסקא דהרמב"ם בלאו הכי אתיא שפיר דאחר שמבואר לן מהתוספתא דלא פליג מידי את"ק ומוכרח הוא כדאמרן דמפרש הוא לשלולית דלעיל וא"כ פסק בסתם מתני' וכפירושא דר' יהודה וזה מבואר ג"כ מהתוספתא וכמסקנא דהכא כפירושא דמילתיה דר' יהודה ולא כהך תנא דהאי ברייתא דבקביעות לחוד תליא מילתא אלא דבעינן קבועה שהיא נמשכת כדקאמר הכא לעיל וגם שאינה יכולה להקצר כאחת וזה ברור: