מראה הפנים על תלמוד ירושלמי פאה ב:א:ה

נתכוין לזכות מן המיצר ושרע מינה. כדפרישית דהבעיא היא בפ"ק דקידושין לענין חזקה בנכסי הגר וה"ה לענין פאה וקס"ד דבעי אם המיצר הוי כהפסק ולהמסקנא לענין דיעבד ובפ' חזקת הבתים (דף נה ע"א) איכא תרי לישני אליבא דר' יוחנן בדין המיצר לפאה ולטומאה וללישנא בתרא מפסיק אף לפאה וטומאה והרמב"ם ז"ל שם לא הזכיר כלום מדין המיצר אם הוא מפסיק או לא ומשמע דדעתו ז"ל היה לפסוק לקולא בדין המיצר מדלא כתב כ"א אלו השנויים במשנה של פרק הזה וכן הנזכרים בהתוספתא ולכאורה קשה והוה ליה לפסוק לחומרא בדבר שהוא מדאורייתא ועוד דהא הכא מסיק דאף המצר מפסיק ואפי' בדיעבד לא קידשה הפאה משדה לחברתה ויש גי' אחת בהשגת הראב"ד ז"ל בפ"ב מהל' זכייה ומתנה שהיא כוללת קושיא זו ומדברי הרב המגיד שם בישוב ההשגה משמע שלא היה גורס כך ע"ש וצ"ע שהרי נראה דלא תפס דרשא דשדך לאסמכתא בעלמא דכתב בריש הפרק אין מניחין את הפאה משדה ע"ג חברתה וכו' שנאמר לא תכלה פאת שדך בקוצרך וכו' עיי"ש: