מראה הפנים על תלמוד ירושלמי ערלה ב:ט:א

חתיכה של קדשי קדשים וכו'. לפי' הר"ש והר"ב שנמשך אחריו קשה דאם לענין צירוף וכפירושם הוא דפליגי אמאי מותר לכהנים ואי משום שיש בהחולין כדי לבטל של פיגול ונותר בפני עצמן כמו שכתבו לזה א"כ הוי ליה למיתני' הכא נמי כדתני בקדמייתא לא בזו כדי ליתן טעם ולא בזו וכו' ונצטרפו וכו' ואין לומר בכה"ג דסמיך אהא דתני לעיל באינך דהא לעיל מפרש הכי בכל בבא ובבא והעיקר כפי' הרמב"ם בפי' המשנה דבהוציאן להאיסור מיירי ואו או קתני וכדבריו בחיבורו בפ"י מהל' מעשה הקרבנות בהלכה י"ב וי"ג שהעתיק דין משנה זו ודין משנה דלקמן וכמו שהסברתי וביארתי בפנים ועיין בכ"מ שם שכתב אבל קשה שלא היה לו לכתוב או או וצ"ע עכ"ל ולמאי דבארתי אין מקום לפקפק כלל בזה ותראה שדבריו המה מדוקדקים היטב הדק והאי ברייתא דמייתי הכא בגמרא ברייתא דבר קפרא המובאה בהלכה דלקמן היא ומפרש להאי בקודש על קדשים קלים והכל כמבואר בפנים ולאו כהלכתא היא ורבי יוסי דמתרץ לה וקאמר ר' אבין לישן מתנית' מסייע' ליה היינו ברייתא דספרי והובאה בבבלי פ' אלו הן הלוקין ודברי ר"ש היא כדמוקי התם ולא קיי"ל כן והיותר מבואר הכל בפנים עד סוף הפרק בס"ד:

סליק פירקא בס"ד