מראה הפנים על תלמוד ירושלמי נזיר ח:א:ט

ציבור שנטמא בספק רה"י בפסח. הרמב"ם ז"ל פסק בפ"ז מהלכות קרבן פסח הלכה ו' כדברי רבי הושעיא ביחיד ובציבור וכתב הכ"מ הטעם משום דרבי הושעיא רביה דרבי יוחנן הוא. וקשיא לי לפ"ד דא"כ מאי טעמא לא פסק גם בנזיר כרבי הושעיא דמגלח על ספק רה"י והנראה לע"ד דבכולא פסק כרבי יוחנן לבר מיחיד מטעמא דבעינן למימר לקמן דבנזיר ה"ט דלא פסק דמגלח על ספק רה"י לפי הכלל דנקטינן אליבא דשיטתו ז"ל דכל הספקות אפילו בספק דאורייתא שהוא לחומרא עיקר החומרא מדבריהן הוא כמ"ש בר"פ ט"ז מאבות הטומאות דספק רה"י אף שהוא כודאי טומא' מדרבנן הוא שאיסור כל הספקות מדבריהן הוא וכמ"ש בסוף פ"ט מט"מ ובא"ב והרבה מקומות וא"כ אין חייבין עליו על ביאת המקדש ואין הנזיר מגלח עליו כדעת רבי יוחנן. ובציבור ל"פ רבי הושעיא ורבי יוחנן דהכל מודים שיעשה בטומאה אלא דרבי הושעיא מפרש דבריו יותר דכדין פסח הבא בטומא' ודאית מחשבינן ליה לחומרא כדפרישית שאין פסח שני אחריו ונ"מ אם יש כאן מי שהיה בדרך רחוקה בפסח ראשון נדחה מפסח לגמרי כפי הכלל דנקטינן וכמ"ש הוא ז"ל בעצמו שם הלכה ד' והא דפסק ביחיד שנטמא בספק רה"י דידחה לפסח שני הוא מטעמא דדעת רבי יוחנן דס"ל דמשלחין בדרך רחוקה אידחי בש"ס הבבלי בפסחים דף פ' גבי היו ישראל מחצה טהורין וכו' אע"ג דהאי סוגיא לאו אליבא דהלכתא איתמר אלא אליבא דרבי יהודה דאמר אין קרבן ציבור חלוק אבל אנן קי"ל דהללו עושין לעצמן והללו עושין לעצמן מ"מ שמעינן מהתם דנדחו דברי האומר משלחין בדרך רחוקה כדאמר שם רב נחמן זילו ואמרו ליה לעולא מאן ציית דעקר סיכיה ומשכניה ורהיט ותו לא מידי: