מראה הפנים על תלמוד ירושלמי נזיר ז:ד:ג

לטמאות הפורשות מן המת נצרכה. משמע דהכי קאי המסקנא דלא איתמר האי כללא במתני' אלא לטומאות הפורשות מן המת ולא לטומאת נגיעות למת וכדמוכח מדלקמן דמתרץ רבי יוסי בר בון דרבי ירמיה דקאמר למלקות לוקין כרבי יוחנן דכללא דמתני' לאו על הטומאות הנוגעות למת קאי ולפ"ז כמו שחייב מלקות עליהן על ביאת המקדש אע"פ שאינו חייב קרבן כן נמי הנזיר לוקה עליהן אע"פ שאינו מגלח ומביא קרבן דחד דינא אית להו. ובהכי ניחא לי ליישב דברי הרמב"ם ז"ל שכתב בפ"ה מהלכות נזירות הלכה ט"ו ונזיר שנטמא למת טומאת שבעה בין בטומאות שהוא מגלח עליהן כמו שיתבאר בין בטומאות שאינו מגלח עליהן ה"ז לוקה ע"כ וזהו לכאורה סותר דבריו במ"ש בפ"ג מט"מ הלכה ג' והבאתיו לעיל וז"ל טומאת רובע עצמות באהל וטומאת רביעית דם וטומאת אבר שאין עליו בשר כראוי בין מן המת בין מן החי יראה לי שכלן טומאתן אינו דין תורה שהרי אין הנזיר מגלח עליהן כמו שבארנו בנזירות ואין חייבין עליהן על ביאת המקדש ועל טמא בטומאה של תורה חייב על ביאת המקדש לפיכך אני אומר שכל טומאה מן המת שאין הנזיר מגלח עליה אינה דין תורה עכ"ל דקשה אם אינה דין תורה מפני מה הנזיר לוקה באלו הטומאות שאינו מגלח עליהן ומצאתי להרב בעל משנה למלך שהקשה כן בפ"ה מנזירות והניח הדבר בצ"ע ולפי מה שכתבנו ניחא דיש חילוק בין טומאות הפורשות לטומאות הנוגעות כדמסיק הכא והיינו שכתב בנזירות נזיר שנטמא למת וכו' ה"ז לוקה ר"ל בטומאות הנוגעות קאמר דלוקה עליהן כמו שלוקה על ביאת המקדש באלו הטומאות אלא שאינו חייב עליהן כרת מגזירת הכתוב כדדריש לעיל הטעון חיטוי וכו' והתם ונכרתה כתיב ובהלכות טומאת מת בטומאות הפורשות מיירי רובע עצמות ורביעית דם וכו' והיינו נמי דסיים וכתב לפיכך אני אומר שכל טומאה מן המת ר"ל הפורשות מן המת שאין הנזיר מגלח עליה שאותה אינה דין תורה כלל וזהו דקדוק נכון ואמתי לפענ"ד ונלמד ממסקנא דהאי ש"ס כמו שנתבאר:

הדרן עלך כהן גדול