מראה הפנים על תלמוד ירושלמי נזיר ו:א:ט
Mareh HaPanim on Yerushalmi Nazir 6:1:9 (Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Nazir 6:1:9) · מראה הפנים על תלמוד ירושלמי נזיר · free full Hebrew text
Open in the reader →אבל מן הריסוסין כזית ונמלה חייב שתים. לאו דוקא שתים קאמר דהא קי"ל אכל נמלה לוקה חמש כדאמר באלו הן הלוקין דף י"ו אלא תרי חיובי קאמר ולא נחית הכא למנין הלאוין:
אכל מן הצירופין כזית וענבה חייב שתים. כשיטת ר"ש אתייא דס"ל באלו הן הלוקין שם דחטה אחת תשובה בריה וכן ענבה דלא בעי בריית נשמה וכדר' אלעזר בן עזריה לקמן הלכה ב' וע"ש:
כל האיסורין מצטרפין ללקות עליהן. במס' ערלה בהאי תלמודא אמר רבי אבהו בשם רבי יוחנן דברי רבי מאיר כל האיסורין מצטרפין ללקות עליהן בכזית משום לא תאכל כל תועבה והכי איתא בבבלי ע"ז דף ס"ו רבי יהודה משום ר"מ אומר כל האסורין שבתורה מצטרפין כו'. והרמב"ם ו"ל בפ"ד מהל' מ"א הלכה י"ו כתב כל האיסורין שבתורה אין מצטרפין וה עם זה חוץ מאיסורי נזיר וכתב המ"מ שם מ"ש רבינו שהאסורין בשני לאוין אין מצטרפין מתבאר במס' מעילה בפ' קדשי מזבח ובביאור אמרו בספרא פרשה אחרי מות שאין החלב והדם מצטרפין ע"כ ואני בעניי חפשתי בכל הספרים ולא מצאתי מבואר לזה גם בפרק קדשי מזבח לא מתבאר זה בשאר איסורין כ"א בנבלת בהמה טהורה ובהמה טמאה קאמר התם בדף י"ו דאין מצטרפין לאכילה ומטעמא דאין איסור חל על איסור וזהו דין האחר שכתב שם הרמב"ם בסמוך. ומדלקמן שם בדף י"ו מתבאר דאיסורין מצטרפין לאכילה כדקאמר התם הפיגול והנותר מצטרפין לענין אכילה דתניא ר"א אומר לא יאכל כי קדש הוא כל שבקדש פסול בא הכתוב ליתן לא תעשה על אכילתו וכן פסק הרמב"ם בפי"ח מפסולי המוקדשין הלכה י"א דמצטרפין ועדיין לא נתבאר לנו הטעם לחלק בין פיגול ונותר לבין שאר איסורין דאין לומר דלא תאכל כל תועבה מיקרי לאו שבכללות דהא כל חד וחד מפורש בקרא בלאו בפני עצמו ולא מיקרי כה"ג לאו שבכללות כדכתבו התוס' בע"ז שם ועל כרחך דהרמב"ם ז"ל נמי מודה בזה מדפסק בפיגול ונותר דמצטרפין דמה"ט נמי לא מיקרי לאו שבכללות כדכתבו התוס' בפ' כל שעה דף כ"ד והעולה על רוחי בתחלה לומר דהיינו טעמי' דהרמב"ם דלמאי דקי"ל אין היתר מצטרף לאיסור בכל האסורין א"כ נמי אין איסור מצטרף לאיסור וכדכתבו התוס' בזבחים דף ע"ח ד"ה הפיגול והנותר ע"ש דהקשו על פרש"י וכתבו דאפי' היתר לא מצטרף לאיסור כ"ש איסור לא מצטרף לאיסור. אבל קשיא לי טובא על דבריהם דהא מסוגיא הבבלי בפרקין דף ל"ו משמע איפכא דמקשה לר"ע למה לי קרא מכל אשר יעשה מגפן היין ללמד על איסורי נזיר שמצטרפין השתא לר"ע אית ליה היתר מצטרף לאיסור איסור לאיסור מיבעיא. ועוד דאכתי לא הונח לנו מאי טעמא בפיגול ונותר פסק דמצטרפין לענין אכילה ובשאר איסורין פסק דאין מצטרפין. והנראה לע"ד דזהו עיקרן וטעמן של הדברים דהא דפסק בפיגול ונותר דמצטרפין הוא מטעמא דרבי אלעור פליג התם בזבחים בדף ע"ט אהא דר"ל דקאמר איסורין מבטלין זה את זה ורבי אלעזר אמר כשם שאין מצות מבטלות זו את זו כך אין איסורין מבטלין זה את זה וכדכתב בפסולי המוקדשין שם הלכה כ' וס"ל כשם שאם יש בכל א' כשיעור כדמיירי התם אין מבטלין זא"ז כך מצטרפין זע"ז לכשיעור דזיל בתר טעמא אבל בשאר איסורין ס"ל דאין מצטרפין דאין למידין שאר איסורין מפיגול ונותר וטעמו כהאי דאמרינן במנחות ד' כ"ב גבי פלוגתא דרבי יהודה ורבנן דר"י ס"ל מין במינו לא בטיל ויליף לה מדכתיב ולקח מדם הפר ומדם השעיר והדבר ידוע שדם הפר מרובה מדם השעיר וקרי ליה אפילו לאחר שנתערבו זה בזה דם השעיר ורבנן אמרי מכאן לעולין שאין מבטלין זא"ז ולא ילפינן מינה בעלמא והכי נמי לא ילפינן שאר איסורין מאיסורי עולין דמצטרכין זע"ז. ולפי זה הא דכתב שם הרמב"ם כל האיסורין שבתורה אין מצטרפין כו' לפיכך הלוקח מעט חלב ומעט דם כו' וצירף מן הכל כזית ואכלו אינו לוקה ודינו כדין אוכל חצי שיעור עכ"ל הוא הדין דאין מצטרפין כלל אפי' לאסור את הקדירה בנותן טעם והא דכתב אינו לוקה משום דבדין מלקות איירי התם וכדמוכח מדבריו בפט"ז ממ"א הלכה י"ד דפסק שם גבי תבלין שנים וג' שמות ממין אחד או ג' מינין משם אחד מצטרפין לתבל ולאסור כו' ומשמע דוקא הני משום שהן שם אחד או מין אחד מצטרפין לאסור הקדירה כדאיתא פ"ב דערלה וכדפירש שם הר"ש דלענין לאסור הקדרה מיירי ולא לענין מלקות ע"ש ולא קי"ל כהך דר"מ כע"ז כדכתב הכ"מ שם משום דרבא לא ס"ל כוותיה התם (ועיין שם סוף הפ' דכן כתב שם והוא הנכון) אבל דם וחלב ושאר איסורין שהן לא משם אחד ולא ממין אחד אין מצטרפין לאסור בנ"ט. ולפי מה שאמרנו אפשר דלא פליג הרמב"ם אהא דכתב הטור י"ד בסוף סי' צ"ח קדירה שיש בה נ"ט זיתים של היתר ונפלו בה ב' זיתים א' של דם וא' של חלב כל אחד מצטרף עם הנ"ט של היתר לבטל חבירו. וטעמא משום שהן ב' שמות מב' מינין אין מצטרפין זע"ז וכן מבטלין הן זא"ז כדאמרן. אבל למה שכתב שם הב"י דדין זה נלמד מההיא דזבחים הפיגול והנותר והטמא שבללן זע"ז מבטלין זא"ז וממתני' פ"ב דערלה הערלה מעלה את הכלאים כו' וכן הוא בתשובת הרא"ש ששם מקור הדין זה. והשתא למאי דמוכח מדברי הרמב"ם דפ"ח דפסולין המוקדשין דלא פסק כההיא דזבחים אין ראיה מהתם ויש לומר דהרמב"ם לא ס"ל בהא כדעת הרא"ש אלא כדעת הראב"ד הביאו הב"י שם דאין למדין שאר איסורין ממתני' דהערלה מעלה את הכלאים כו' ע"ש. ויש לדון נמי איפכא דאף דלא פסקי הרמב"ם בההיא דפיגול ונותר אלא כר"א דאין מבטלין זא"ז לא ילפינן שאר איסורין מפיגול ונותר כמ"ש לעיל ובשאר איסורין אין מצטרפין וכן מבטלין זא"ז ואין להאריך יותר בזה: