מראה הפנים על תלמוד ירושלמי נזיר ו:א:ו

נבילה וכל נבלה לרבות הטרפה. ובשר בשדה טרפה לא תאכלו דריש לה לרבי יוחנן לבשר מן החי כדאמר בבבלי פרק גיד הנשה דף ק"ב אבל קשה דמאי דוחקיה למימר לקמן טעמיה דרבי יותנן באוכל אבר מן החי מן הטרפה דחייב שתים משום דנפקא ליה טרפה מלא תאכלו כל נבלה תיפוק ליה דבלאו הכי מתרי קראי נפקי ובשר בשדה טרפה לא תאכלו ואבר מן החי מלא תאכל הנפש עם הבשר וצ"ל לסוגיא דהאי ש"ס דס"ל לרבי יוחנן דאפקי' קרא דבשר בשדה טרפה ממשמעותיה לגמרי ולא נפקא לן טרפה מהכא אלא לבשר מן החי לחודיה והכי משמע שלא יטרוף ויתלוש הבשר כדרך שהוא תולש מן השדה ולר"ל על אבר מן החי קאתי כדראב"י. ולא משמע הכי מסוגית הבבלי דפרק גיד הנשה והתם מפרש לפלוגתייהו בענין אחר. ובמסקנא קאמר רבא התם דלא פליגי אלא בתלש האבר ונטרפה בכך דאי לאו הכי אין איסור חל על איסור:

לית כתיב אלא כל חלב וכל דם. מסוגיא דהכא משמע דבכל מקום דחזר וכללו המקרא כעין לאו שבכללות הוא לענין שאינו חייב אלא אחת ולא משמע הכי משיטת הבבלי אלא כל היכא דמפרשי בקרא לקי כדכתבו התוס' שם וכמו בחרצן וזג דלקי על כל אחד ואחד ולא כדקאמר הכא אי הוה כתיב מחרצנים וזג יאות כו' דמשמע דטעמא דכתב קרא עד לחלקן. אלא דאם אכל כלן לוקה על כל אחד ואחד חוץ מעל לאו דמכל אשר יעשה מגפן היין לא לקי דזהו מיקרי לאו שבכללות לפי שיטת הרמב"ם לכי שכולל ענינים הרבה כמבואר בדבריו פרק י"ח מהל' סנהדרין הלכה ג':