מראה הפנים על תלמוד ירושלמי נזיר ו:א:יב
Mareh HaPanim on Yerushalmi Nazir 6:1:12 (Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Nazir 6:1:12) · מראה הפנים על תלמוד ירושלמי נזיר · free full Hebrew text
Open in the reader →כל נותני טעמי' אין לוקין עליהן חוץ מנותני טעמים של נזיר. בבבלי פרקין דף ל"ז בסוגיא דמשרת וכן בפסחים פרק אלו עובדין מתבאר דפלוגתא דר"ע ורבנן היא אם היתר מצטרף לאיסור באיסורי נזיר דרבי יוחנן קאמר התם אליבא דר"ע דמשרת להיתר מצטרף לאיסור הוא דאתא ולא ילפינן שאר איסורין מאיסורי נזיר משום דהוי נזיר וחטאת ב' כתובים ואין מלמדין וטעם כעיקר נפקא ליה לר"ע במה מצינו מגיעולי עכו"ם גבי כלי מדין דס"ל דלא אסרה תורה אלא קדיר' בת יומה ולאו חידוש מיקרי דלאו נותן טעם לפגם הוא ורבנן סברי מגיעולי נכרים לא ילפינן דהתם חידוש הוא דאפילו קדרה בת יומה אי אפשר דלא פגמה פורתא והלכך ס"ל דמשרת בנזיר ליתן טעם כעיקר הוא דאתא וילפינן נמי שאר איסורין מיניה מק"ו מה נזיר שאין איסורו איסור עולם כו' כדקאמר הכא לקמן אבל היתר מצטרף לאיסור לית להו אפילו באיסורי נזיר אא"כ איכא כזית בכדי אכילת פרס דבהא בכל איסורין דאורייתא הוא. ושמעינן מהאי סוגיא דטעם כעיקר מדאורייתא הוא ואע"פ שאין כאן ממשו של איסור אלא שאין לוקין עליו בשאר איסורין דהא לרבנן מק"ו מנזיר ילפינן ואין עונשין ואין מזהירין מן הדין וזהו כשיטת ר"ת ור"י בפרק גיד הנשה דף צ"ח ובשלהי ע"ז דס"ל טעם כעיקר דאורייתא והתם כתבו דטעמא דאין לוקין משום דלא הוי אלא בעשה דיליף מגיעולי נכרים וכתיב תעבירו באש ודחה ר"ת לזה משום דאיכא למימר אהדרי' קרא ללאו דנבלה כמו בגיזת פסולי המוקדשין כו' ע"ש וכל זה הוא לשיטת ר"ע וכרבי יוחנן דקאמר לה התם כל שהוא טעמו ולא ממשו אין לוקין עליו ואיהו ס"ל הכא כר"ע דקאמר משרת להיתר מצטרף לאיסור וטעם כעיקר יליף מגיעולי נכרים ובמה שכתבנו אפילו לרבנן דילפי לטעם כעיקר מנזיר אתיא שפיר דאסור מדאורייתא ואין לוקין עליו. ומצאתי להרשב"א ז"ל שכתב בחידושיו פ' ג"ה שם וז"ל ויש מתרצים דהיינו טעמא דלא לקי לר"ע דיליף מגיעולי נכרים או מבשר בחלב לאביי משום דלא הוי אלא במה מצינו ולכך אין לוקין וכן לרבנן דגמרי מק"ו דנזיר משום דאין מזהירין מן הדין עכ"ל ומיהו איכא נפקא מינה בזה דלטעמא דהתוס' וכן להיש מתרצים אליבא דר"ע אפי' באיסורי נזיר אינו לוקה על טעמו ולא ממשו ולהטעם שכתבנו אליבא דרבנן הא ליתא אלא בשאר איסורין. אבל לשיטת רש"י ז"ל טעם כעיקר אינו אלא מדרבנן והני קראי אסמכתא בעלמא נינהו כדפירש בג"ה שם וכן דעת הרמב"ם ז"ל שכתב בריש פט"ו מהלכות מ"א נמצא בהן טעמו ולא נמצא בהן ממשו הרי אלו אסורין מד"ס. ודע שהרשב"א כתב שם בשם הרמב"ן ז"ל וז"ל ופי' היתר מצטרף לאיסור שהוזכר בתלמוד הוא שכל מה שהוא בנותן טעם אפילו לא אכל כזית מן האיסור אלא מן ההיתר והאיסור לוקה ומאן דאית ליה היתר מצטרף לאיסור אפשר דלית ליה טעם כעיקר שאין תלויות זו בזו כלום דכיון שאין שם ממשו של איסור גריע ליה מהיתר מצטרף לאיסור שיש שם מיהת ממשו של איסורי אע"פ שלא אכל מן האיסור לבדו שיעור כזית ומאן דאית ליה טעה כעיקר נמי אפשר לית ליה היתר מצטרף לאיסור דאפשר דאיהו בעי שיהא טעם גמור במה שהוא אוכל כאלו נתערב ונמחה בו כזית מן האיסור וזה חמור לו מהיתר מצטרף לאיסור עכ"ל וכ"כ נמי בספר המלחמות פ' אלו עוברין ע"ש ונראה שכל זה הוא לשיטת רש"י ז"ל וכמו שהסכים הרמב"ן ז"ל לדעתו שם אבל לשיטת ר"ת והסוברים עמו דדרשה גמורה היא לטעם כעיקר מדארייתא אנן חזינן דר"ע אית ליה היתר מצטרף לאיסור ואית ליה טעם כעיקר אבל רבנן דלית להו היתר מצטרף לאיסור וטעם כעיקר אית להו ש"מ דחמירא להו טעם כעיקר והלכך ס"ל דהאי קרא מיבעי ליה לטעם כעיקר ולא להיתר מצטרף לאיסור. והכי מיתפרשא סוגיא דהאי תלמודא דרבי זעירא דמפרש לה להא דר"י דמשרת לטעם כעיקר הוא דאתא ושאר איסורין לא ילפינן מיניה לענין דיהו לוקין עליו ומטעמא דכתיבנא משום דילפותא מק"ו הוי ומיהת איסורא מדאורייתא איכא אבל היתר מצטרף לאיסור לית ליה אפי' באיסורי נזיר והיינו דקאמר מתני' דכזית יין שנפל לקדירה מסייע ליה לר' זעירא וע"כ בדליכא בנ"ט דאי בדאיכא בנ"ט א"כ אתיא דלא כמאן דהא לר' בא בר ממל טעם כעיקר נמי אית ליה כדמוכח מדלקמן אלא בדליכא והלכך אכל כזית ממנה פטור דאין היתר מצטרף לאיסור והרי היין נתערב בכל הקדרה אבל אם אכל כלה חייב דכזית איסורא מיהת אכל ומין בשאינו מינו לא בטיל ברובא. ור' בא בר ממל מפרש לדר' יוחנן דלהיתר מצטרף לאיסור הוא דקאמר ולא ילפינן שאר איסורין מנזיר בהא אבל טעם כעיקר אפי' בשאר איסורין דס"ל כר"ע דיליף מגיעולי נכרים והגע עצמך דע"כ אית ליה לרבי בא בר ממל נמי טעם כעיקר מדקא מסייע ליה מהך ברייתא דקתני שרה ענבים במים ושרה פתו בהן ויש בהן כדי לצרף כזית חייב והיינו לאחר ששרה הענבים במים ויש בהן בנ"ט הוי כממשו של איסור ומצטרף אח"כ להיתר ורבותא קמ"ל בזה דאפי' בכה"ג היתר מצטרף לאיסור וס"ל נמי דטעם כעיקר בשאר איסורין דאורייתא כדמסיק הכא לקמן והיינו דמקשי לר"ז ולא מקשי לרבי בא בר ממל כדפרישית בדיבור דלקמן. ומצינו לפ"ז דעולה מסקנא דהכא כשיטת ר"ת והסוברים עמו וכמו שהסכימו רוב האחרונים כמ"ש הרשב"א ז"ל שכן דעת הרב בעל הלכות וכן הכריע הוא ז"ל דטעם כעיקר דאורייתא כמה שהביא הב"י שם. וכתבו התו' עוד בג"ה שם והא דקאמר בירושלמי דערלה פ"ב א"ר יוחנן כל נותנים טעמים אין לוקין עליהן חוץ מנותן טעם דנזיר יש לומר דבהיתר מצטרף לאיסור איירי וקרי ליה בירושלמי נותן טעם עכ"ל ר"ל דאדלעיל קאי למאי דכתבו שם לחד פירושא דהא דקאמר רבי יוחנן התם טעמו ולא ממשו אין לוקין עליו במין במינו מיירי הואיל ומדאורייתא בטיל ברובא אבל במין בשאינו מינו דמדאורייתא בנותן טעם אסור ולוקין עליו ועוד פירשו שם דיש לומר דכזית בכדי אכילת פרס קרי ליה טעמו וממשו ולוקין עליו ושאינו בכדי אכילת פרס קרי ליה טעמו ולא ממשו ואסור מדאורייתא אבל אין לוקין עליו. ועל הפי' הא' קאמרי והא דאמר בירושלמי כל נותני טעם אין לוקין עליהן כלומר דהא משמע דאפילו במין בשאינו מינו אין לוקין עליו יש לומר דבהיתר מצטרף לאיסור מיירי. אבל קשה דהא פלוגתא היא הכא ועוד דהמסקנא הויא כמ"ד על נותן טעם קאי. ומצאתי בתו' זבחים דף ע"ט ד"ה אמור רבנן בטעמא דהביאו נמי כההיא דהתם וסיימו שם ומיהו סוגיא דירושלמי מוכחא דבנתינת טעם איירי. ולפי מה שכתבתי לק"מ דאע"ג דהמסקנא דבנתינת טעם איירי מ"מ אין לוקין עליו אע"פ שאסור מדאורייתא הוי מטעמא דילפינן ק"ו מנזיר ושפיר אתייא כשיטת ר"ת. ונתבאר לנו דלמאן דאית ליה היתר מצטרף לאיסור באיסורי נזיר אפי' באיסור שבא מכח טעמו של איסור לבד מצטרף עם ההיתר ואוסר כדלעיל וזהו מה שרציתי לבאר בהאי ענינא ואם יזכני השם יתברך ברוב רחמיו להדפיס קונטרס האחרון מחידושים שלי ושם הארכתי בזה יותר ובארתי מכמה חדושי דינים שנסתעפו ממנו ושם תראה ותמצאנו:
מיכן אתה דן לכל האיסורין שבתורה. נראה דהא מברייתא אחריתא היא ולא שייכא אדלעיל דבהיתר מצטרף לאיסור משתעי והכא בטעם כעיקר מיירי והכי גרסינן בספרי פרשת נשא וכל משרת ענבים לא ישתה וכי מה הניחו הכתוב שלא אמרו והלא כבר נאמר מיין ושכר יזיר חומץ יין וגו' מה ת"ל וכל משרת ענבים מגיד שאם שרה ענבים במים בנותן טעם מכאן אתה דן לכל איסורין שבתורה ומה היוצא מן הגפן כו' עשה בו טעם כעיקר שאר איסורין שבתורה כו' אינו דין שנעשה בו טעם כעיקר ע"כ וזהו כגי' ש"ס הבבלי. ודרך הש"ס הזה לתפוס היכא דברייתא כמו שתמצא בהרבה מקומות. ומקשי לה לדרבי זעירא בהא דלדידיה לא ילפינן שאר איסורין מנזיר והכא קאמר דילפינן אבל לרבי בא בר ממל לק"מ דאיהו מודה דילפינן שאר איסורין מאיסורי נזיר לענין טעם כעיקר דאית לית נמי להא כמבואר לעיל אלא דההיתר מצטרף לאיסור ס"ל דלא ילפינן שאר איסורין משום דהוי מטא ונזיר ב' כתובים ואין מלמדין: