מראה הפנים על תלמוד ירושלמי מגילה ג:ב:ו
Mareh HaPanim on Yerushalmi Megillah 3:2:6 (Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Megillah 3:2:6) · מראה הפנים על תלמוד ירושלמי מגילה · free full Hebrew text
Open in the reader →מר עוקבא מישלח כתב לריש גלותא וכו'. כה"ג גריס בבבלי גיטין פ"ק דף ז' שלחו ליה למר עוקבא זימרא מנלן דאסור שרטט וכתב להו אל תשמח וגו' והכא משמע שכתב בלא שירטוט ולפיכך היפך הכתוב וכתבו שלא כסדרו. והתוס' שם ד"ה ויתנו הילד בזונה וכו' הביאו לקצת הסוגיא דכאן וכתבו דמההיא דירושלמי משמע קצת דאף בשולח אדם איגרת לחברו אסור לכתוב לשון המקרא ככתבו וכו' ע"ש. ובעיקר הדין בכתיבה בלא שירטוט פליגי שם בהסוגיא גבי הא דר' אביתר דגריס בהא דקאמר רב יוסף מאן לימא לן דר' אביתר בר סמכא הוא ועוד הא איהו דשלח ליה לרב יהודה בני אדם העולין משם לכאן הן קיימו בעצמן ויתנו את הילד בזונה. והילדה מכרו ביין וישתו וכתב ליה בלא שירטוט וא"ר יצחק שתים כותבין ושלש אין כותבין במתניתא תנא שלש כותבין ארבע אין כותבין א"ל אביי אטו כל דלא ידע להא דר' יצחק לאו גברא רבא הוא בשלמא מלתא דתליא בסברא לחיי הא גמרא היא ולא שמיעה ליה. והנה במה שפסק הרמב"ם בסוף פ"ז מהל' ס"ת כהאי מתניתא מותר לכתוב שלש תיבות בלא שרטוט יותר על זה אסור ובסוף פ"ד מהל' יבום וחליצה פסק כר' יצחק שאסור לכתוב שלש תיבות בלא שרטוט רבו התירוצים בזה דהכ"מ כתב בשם הנגיד ר' יהושע מבני בניו של הרמב"ם שהשיב כמ"ש בהל' ס"ת עדיפא דדוכתה היא ובהגמ"יי כתוב כי ט"ס יש כאן בעמוד שרבינו המחבר פסק ג"כ כר' יצחק בסוף פ"ד הנזכר. והאמת הוא שנראה כדברי הגמ"יי שתפס להא דר' יצחק לעיקר דהכי מוכח מדקאמר אביי אטו דלא ידע הא דר' יצחק וכו' ולא קאמר דלא ידע האי מתניתא דהא אף כמתניתא לא עביד. ומסוגיא דהכא אין הכרע כל כך דהא פלוגתא דאמוראי הוא דר' אחא וכן ר' זעירא כתבו שלש תיבות ויותר וכן ר' אבהו כתב ולשוא צרף צרוף וזהו כדכתיב בירמיה ו' ונהי דהאי דר' אבהו יש לומר דהגי' שכתב צרף צורף היא עיקרית וכך העתיקו התוס' בפרק הקומץ רבה דף לב ע"ב ד"ה הא מורידין עושין וכו' וא"כ זה לא כמו שכתוב במקרא וכמו דפרישית בפנים בלשון הב'. איך שיהיה הנראה בדברי הרמב"ם שבהלכות ס"ת הוא ט"ס כדעת הגהמ"יי וכן הביא שם בשם בה"ג שפסק כר' יצחק והביא עוד שם בשם רבינו ברוך שקבל מרבו הכהן דדוקא כשמביא פסוק לראיה כדהתם בגיטין אבל אדם הכותב לחבירו לשון וכתב פסוק בלשונו א"נ לשרטט כלל. ובטור יו"ד כתב בשם הרמב"ן דדוקא כתיבה אשורית בעי שרטוט אבל כתיבה שכותבין בה כתבים ופירושים לא. ולפ"ז אין ראיה כלל מהא דהכא דאפשר כתבם באגרת היה הכל בכתיבה אשורית שוב ראיתי בלח"מ שכתב בהל' יבום שם כעין מה שכתבתי דמהא דאביי נראה דתפס כר' יצחק ולא כהאי דמתני' אלא מ"ש לבסוף דר' יצחק ומתני' לא פליגי ודחק עצמו הרבה בזה אין לדבריו שורש ועיקר ע"ש: