מראה הפנים על תלמוד ירושלמי מגילה ב:ג:ג
Mareh HaPanim on Yerushalmi Megillah 2:3:3 (Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Megillah 2:3:3) · מראה הפנים על תלמוד ירושלמי מגילה · free full Hebrew text
Open in the reader →ייבא כהדא כל שאינו חייב בדבר אינו מוציא את הרבים ידי חובתן. בריש מכלתין הבאתי דבענין שלמדו התוס' דפ"ט דיבמות מכאן וכן הר"ן ז"ל דא' מבני העיר א"י להוציא לבני הכפרים ידי חובתן בזמן קריאתם משום שאינו מחויב בדבר ביום זה והקשיתי על זה מדברי התוס' בעצמן בפרק שלשה שאכלו דף מח גבי הא דא"ר יוחנן התם להוציא את הרבים ידי חובתן אינו מוציא עד יאכל כזית דגן והקשו הא כזית מדרבנן והיכי מפיק בר חיובא מדרבנן לבר חיובא מדאורייתא והא אמרינן דקטן שהגיע לחינוך אינו יכול להוציא לבר חיובא מדאורייתא ותירצו דשאני הכא בגדול דאע"ג דהשתא לאו בר חיובא מדאורייתא הוא מ"מ בר חיובא קרינן ביה וכו'. ובסוף דבריהם העלו דאפי' לא אכל גדול כלל מפיק הוא לבר חיובא דאורייתא מטעמא דכל ישראל ערבים זה בזה ולפ"ז קשיא אמאי לא נימא נמי הכא כן דהא מיהת האי בן עיר בר חיובא ביומא הוא ואי במידי דאורייתא כדהתם אמרינן דמטעמא דכל ישראל ערבין זה בזה מפיק הוא לאחרים מכ"ש דנימא הכי במידי דרבנן כמגילה וכיוצא בה. ועל האי תלמודא לק"מ דלשיטתיה אזיל דס"ל להאי ש"ס דכזית דגן מדאורייתא הוא וכמה שמבואר שם לדיעות המחלוקת בזה וכן ס"ל נמי דנשים חייבות בברכת המזון מדאורייתא דהא בהא תליא כמו שביארתי שם הכל. וא"כ לא צריכין לטעמא שכתבו התוס' שם גבי כזית דגן משום ערבות דהא השתא איהו גופיה נמי בר חיובא מדאוריי' הויא אבל לדעת התוס' קשיא דפסקו כזית מדרבנן בעלמא הוא וכרבינא דפ"ב דהתם ועל כרחך דאתינן להאי טעמא דערבות מכח האי קושיא היכי אתי דרבנן וכו' וא"כ אמאי לא נימא נמי גם במקרא מגלה כן דהא מיהת בר חיובא ביומא הוא ומטעם דערבות מצי מפיק להני דבני חיובא בהאי יומא נינהו. והנה בענין קושיא זו מההיא דכזית דגן הוה מצינן לתרוצי דאכתי לא דמיא דשאני התם דהא אי בעי אכיל כדי שביעה ומצי בהאי שעתא לבא לידי חיובא דאורייתא משא"כ כאן במגלה לא מצי לבא לידי חיוב בהאי יומא כלל וכלל. אלא דאי קשיא מהאי דקידוש קשיא דאמרינן בפ"ד דברכות מתפלל אדם של שבת בע"ש מבע"י ואומר קדושה על הכוס והיכי מצי נפיק בקידושא דהאי שעתא הא לא מצי לבוא לידי חיוב השתא אלא כשיגיע זמן קידוש. וא"כ ה"נ נימא במגלה כן וכיוצא בזה מביא המרדכי בפרקין גבי הא דנשאל ה"ר טוביא מווינא האיך סומא פוטר בני ביתו בקידוש הא איהו לא מחייב אלא מדרבנן והיכי אתי דרבנן ומפיק לבני חיובא מדאורייתא והשיב דכוותה אשכחן גבי קידוש גופיה דאמרינן פ' תפלת השחר מתפלל אדם של שבת וכו' כדלעיל ועל הראיה מההיא דכזית דגן כתב דלאו ראיה הוא דהתם יכול הוא להביא עצמו לידי חיובא דאורייתא כי אכל כדי שביעה וכדאמרן אבל ההיא ראיה מקידוש ראיה היא דאמרינן שרשאי לומר על הכוס מבעוד יום אע"פ שאין בידו להביא עצמו לכלל חיובא דאורייתא באותן שעות דהוה ליה לגבי יציאת ידי קידוש כמקדש באמצע השבוע לשם שבת זהו תוכן דבריו שם והדרינן השתא לקושיין אמאי לא נימא גם במגלה כן דהא גבי קידוש אמרינן דאפילו לעצמו מוציא שלא בשעת החיוב ומשום דהא מיהת אתי לכלל חיוב בשעתה ומכל שכן דנימא כאן לענין להוציא אחרים דיכול הוא להוציא מכיון דאיהו בר חיובא ביומיה ולא עוד אלא דאפשר לדין דבדיעבד איהו גופיה נפיק נמי בקריאת המגלה מקודם כמו בההיא דקידוש ונהי דבאיהו גופיה אין ראיה מוכרחת כל כך מקידוש דהתם מקדים לקידוש בהאי יומא מכל מקום לענין להוציא אחרים דבני חיובא היום נינהו ראיה היא מהאי דקידוש וכסברת המרדכי שזכרנו: