עולם הלימוד · Olam HaLimud
Libraryמראה הפנים על תלמוד ירושלמי מעשרות

מראה הפנים על תלמוד ירושלמי מעשרות ה:ג:א

Mareh HaPanim on Yerushalmi Maasros 5:3:1 (Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Maasrot 5:3:1) · מראה הפנים על תלמוד ירושלמי מעשרות · free full Hebrew text

Open in the reader →

מוציא עליו ממקום אחר לפי חשבון. הר"ש פי' כלומר דלא מיבעיא דמיניה וביה יכול להפריש אלא אפי' מיין גמור יכול להפריש עליו לפי חשבון היתר לפי מדתו וכך נמשך הר"ב אחריו וכתב אף ממקום אחר וכו' ולקושטא דמילתא לענין דין הזה כך הוא דאם ממקום אחר הוא מפריש אז מפריש לפי חשבון היתר ואם מיניה וביה הוא מפריש צריך להפריש על הכל דהרי יש כאן חיוב ופטור מעורבין ולא נדע מהו התייב ומהו הפטור ודבר זה מבואר בהדיא במתני' פ"ג דחלה זיתי מסיק שנתערבו עם זיתי ניקף וכו' אלא דהתם מפריש תרומה ותרומת מעשר לכל אם מיניה וביה הוא מפריש וכאן א"צ להפריש אלא התרומת מעשר על הכל כדפרישית בפנים ואם ממקום אחר הוא מפריש אינו מפריש אלא לפי חשבון של החיוב וכך הוא מבואר בתוספתא דדמאי פ"ה הטבל שנתערב בחולין ה"ז אוסר בכל שהוא אם יש לו פרנסה ממקום אחר מוציא לפי חשבון ואם לאו נוטל מן כל החולין כדי תרומת מעשר שבטבל ובטבל שאינו טבול אלא למעשר מיירי כמו שהבאתי מזה לעיל בסוף דמאי ומזה למדין אנו לכל כיוצא בזה וכן פסק הרמב"ם בדין דטבל שנתערב בחולין וכו' בפ"ח ממעשר בהלכה ב' וכבר נתבאר השייך לזה בדמאי שם וכן בדין דמשנתינו כתב בפ"ב בהלכה ז' שמרי יין שנתן עליהם מים וסננן אם נתן שלשה ומצא ארבעה מוציא מעשר מזה היתר ממקום אחר וכו' שכך הוא הדין לעולם והר"ש בעצמו הביא לתוספתא דדמאי בפ"ג דחלה ואם דנסבב גם דבריו שבכאן לפי כוונה זו מ"מ הלשון שכתב דלא מיבעיא דמיניה וביה וכו' קשה הוא אלא דכך היה צ"ל אם ממקום אחר הוא מפריש וכו' כדפרישית ומה שכתב הרמב"ם ודקדק כאן לומר שמרי יין וכו' משום דכך הוא המסקנא בפ' אלו עוברין דף מ"ב ע"ב ללישנא בתרא דהתם הא בדרווקא והיינו שמרי יין דבהכי איירי המתני' והא בדפורצני שנתן המים על החרצנים דבהכי מיירי הברייתא דמייתי התם:

שאף על פי שאביהן תרומה הרי אלו יאכלו. הר"ב כתב כאן לפי מה שראה בפי' המשנה לדברי הרמב"ם ואינם מבוארים כל כך ולפיכך פי' שאביהן קאי על הזרע שהוא אב למה שגדל ממנו וזה קשה הוא דהא הזרע אינו ראוי לאכילה וא"כ היכי משכחת לה שהיה תרומה הא פטורין מן המעשרות הן אבל דברי הרמב"ם בחבורו מבוארין ביותר הן שכך כ' בפ' י"א מהלכ' תרומות בהלכה כ"ב וזרעוני גינה שאינן נאכלין כגון זרע לפת וצנון אע"פ שאותו לפת וצנון תרומה גדוליהם מותרין ור"ל שנטל הזרע מהן שכך דרכן כשיתגדלו צומח הזרע בהן ואם זרען הגידולין חולין אע"פ שאביהן והוא הלפת וצנון שהן אביהן והן תרומה וכדפרישית בפנים: