מראה הפנים על תלמוד ירושלמי מעשרות ב:א:ז
Mareh HaPanim on Yerushalmi Maasros 2:1:7 (Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Maasrot 2:1:7) · מראה הפנים על תלמוד ירושלמי מעשרות · free full Hebrew text
Open in the reader →אמר ר' לעזר וצריך לעמוד עמו. וה"נ אמרינן התם דף ל"א וליחוש דילמא לא ממטי לי' אמר רב חסדא בעומד ורואהו וכו' ומה שכתוב בתוס' שם ד"ה כאו בעירובי תחומין וכו' ובירושלמי נמי מחלק בין אמר צא וערב ובין אמר צא וערב לך. צ"ל אצא ואערב לך והרמב"ם שלא זכר בהלכ' עירובין מחילוק זה כלום טעמו דבגמרא שם פריך עוד וליחוש דילמא לא שקיל מיני' ומשני חזקה שליח עושה שליחותו וא"כ לפ"ז אין חילוק דלעולם סמכינן אהאי חזקה דשליח עושה שליחותו וזהו דווקא בעירוב וכיוצא בו דמדבריהן הן כדפסק הלכתא כרב נחמן שם דאמר בשל סופרים חזקה שליח עושה שליחותו אבל בשל תורה אין חזקה שליח עושה שליחותו כ"א להחמיר אמרינן דעשה שליח שליחותו אבל לא להקל כמו שהעלו התוס' שם לדעת ר"ת וכך הוא דעת הרמב"ם בפ"ד מהלכ' תרומות בהלכה ז' שאין אומרין באיסורין חזקה שליח עושה שליחותו להקל אלא להחמיר ולפיכך פסק שם האומר לשליח צא ותרום לי והלך לתרום ואינו יודע אם תרם או לא ומצא כרי תרום אין חזקתו תרום שמא אחר תרם שלא ברשות א"כ לפ"ז גם בדין מעשר כן הוא דהרי שניהם שווין הן דכל זמן שהתרומה מן התורה אף מעשר כן ואם התרומה מד"ס כגון בזמן הזה ולדעת הרמב"ם גם בזמן בית השני כמוזכר בריש פרקין גם במעשר כן ואנן חזינן דהוא ז"ל פסק במעשר לחלק כדהכא כמ"ש בפ"א מהלכ' מעשר בהלכה ח' האומר לחבירו הריני מעשר על ידיך אינו צריך לעמוד עמו עד שיראה אם יעשר או לא יעשר ואם אמר הוא לחבירו עשר על ידי צריך לעמוד עמו. וש"מ דאף בתרומה כך הוא וזהו שפסק גבי תרומה באומר לשלוחו צא ותרום דאין חזקתו תרום וה"ז כמו בדין מעשר שאם אמר עשר על ידי צריך לעמוד עמו ואין הכי נמי שאם אמר זה הריני תורם על ידיך אינו צריך לעמוד עמו שהרי דין תרומה ודין מעשר שוין הם לעולם וכמו שביאר הוא ז"ל בהדיא בהלכ' מעשר שם לעיל בהלכה ז' כל שאמרנו בתרומה וכו' כך הוא במעשר וכו' וכל התורה מעשר וכו' וזה ברור הוא אלא דלכאורה יש לדון מ"ט לא פסק הוא ז"ל גם בעירוב כן דהא הכא מדמה להו אהדדי ואם מחלקינן גבי מעשר למה לא מחלק ג"כ גבי עירוב דאם אמר זה הריני מערב על ידיך אינו צריך לעמוד עמו וצ"ל דראה הוא ז"ל להכריע דשאני התם גבי עירוב דהשליח הזה שהעירוב נשתלח על ידו לאו בר עירוב הוא כלל וא"כ התם החששא הוא דילמא לא ממטי ליה וכדפריך בש"ס דילן וע"ז אמרו בעומד ורואהו שהגיע לזה האחר וכשהגיע לזה שוב אין כאן חשש כלל דודאי זה יעשה שליחותו וכך הם דבריו ז"ל בפ"ו מהלכ' עירובין בהלכה כ"ב הרוצה לשלת עירובו ביד אחר וכו' והוא שיהא עומד מרחוק עד שיראה זה הפסול או הבהמה שהגיעו אצל הכשר שאמר לו להוליך את העירוב. ודייק ליה מהש"ס דילן כן דא"צ אלא עד שיגיעו לזה הכשר וכשיגיעו סומכין על זה שיעשה שליחותו וממילא שמעינן נמי דאין חילוק בין אמר לו ערב לי ובין אמר לו זה אני אערב על ידיך דאין סומכין עד שיודע לו שזה הגיע לאותו החצר שנשתלח לו וכשהגיע שוב אין חוששין כלל אלא סומכין שזה עשה שליחותו: