מראה הפנים על תלמוד ירושלמי מעשרות א:א:ג
Mareh HaPanim on Yerushalmi Maasros 1:1:3 (Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Maasrot 1:1:3) · מראה הפנים על תלמוד ירושלמי מעשרות · free full Hebrew text
Open in the reader →יכול שאני מרבה חרובי שקמה וצלמונה וכו'. דע דהרמב"ם ז"ל כתב בפ"א מהלכות מעשר בהלכה ט' החרובין אינן חייבין במעשרות אלא מדבריהם לפי שאינן מאכל רוב אדם. וסתם דבריו כאן משום דכך משמע מגי' דש"ס דילן בר"ה דף ט"ו ע"ב על האי ברייתא דתוספתא דמייתי התם אילן שחנטו פירותיו קודם ט"ו בשבט מתעשר לשנה שעברה אחר ט"ו בשבט מתעשר לשנה הבאה אמר ר' נחמיה בד"א באילן שעושה כעין שתי בריכות אבל אילן העושה בריכה אחת כגון דקלים וזיתים וחרובין אע"פ שחנטו פירותיהן קודם ט"ו בשבט מתעשרין לשנה הבאה אמר ר' יוחנן נהגו העם בחרובין כר' נחמיה ואיתיביה ר"ל לר' יוחנן מדתנן ריש פ"ה דשביעית בנות שוח שביעית שלהן שנייה מפני שעושות לשלש שנים אשתיק אמר ר' אבא הכהן אמאי אשתיק לימא ליה אמינא לך אנא ר' נחמיה וכו' ולימא ליה כי אמינא לך מעשר חרובין דרבנן ואת אמרת לי שביעית דאורייתא אלא א"ר אבא הכהן תמיהני אם קבלה ר' יוחנן לתשובה זו וא"כ משמע דסתם חרובין המעשרות שלהן מדרבנן ואין חילוק בין חרובין לחרובין ומיהו מדייק הרמב"ם דחרובין דווקא הוא דאמרו ולא כדעת הראב"ד שם דאף לא שאר אילנות חוץ מתירוש ויצהר וכו' וכך הוא דעת התוס' שם ד"ה נהגו וכו' דאף דקלים וכל האילנות וכו' ומה דדייקו שם יתבארן לקמן מזה. אבל בפ"א מהלכ' מעשר שני שהביא הרמב"ם הדין דברייתא וכדפי' שם דהאי שחנטו פירותיו היינו שהגיעו לעונת המעשרות שלהן כל אחד ואחד לפי העונה דתנינן לקמן בפרקין. וביאר שם בדין דחרובין בהל' ג' שכתב והחרובין אע"פ שחנטו פירותיהן קודם ט"ו בשבט מתעשרין להבא הואיל ומתעשרות מד"ס יראה לי שאין הדברים אמורים אלא בחרובי צלמונה וכיוצא בהן שאין ראוין למאכל רוב אדם. והן הן שמתעשרות מד"ס אבל שאר החרובין יראה לי שהן כשאר פירות האילן. ביאור דבריו שכתב יראה לי אע"ג דהכא קאמר בהדיא כן יכול שאני מרבה חרובי שיטה וצלמונה וכו' אלמא דלא ממעטינן אלא אלו מינים הגרועין בלבד טעמו משום דלכאורה המשמעות היא מהגמרא דילן דסתם חרובין קאמר כדלעיל אלא שהוא ז"ל ראה להכריע כהאי דהכא משום דלא איתמר בהדיא בגמרא דילן דאין חילוק בין חרובין לחרובין. ומה שהשיג הראב"ד ז"ל בפ"א ממעשר שני וכתב אין סברתו נכונה שלא חלקו בגמרא דר"ה אלא בין מעשר לשביעית אבל בין פירות לפירות לא חלקו ואם כדבריו מה ענין בנות שוח אצל חרובי שיטה וצלמונה שהן פסולת מינן. ור"ל דשם לא היה מתמה ר' אבא אלא על דמקשה ר"ל משביעית למעשר ואם כדברי הרמב"ם היה לו לתמוה מאי מקשה מבנות שוח לחרובין הגרועין. ודעת הרמב"ם ז"ל דסמיך גם בזה על האי תלמודא דהכי איתא לכל הא לעיל בריש פ"ה דשביעית דמייתי להאי תוספתא אילן שחנט קודם ט"ו בשבט וכו' א"ר יוחנן ונהגו בחרובין כר' נחמיה מותיב ר"ש בן לקיש קומי ר' יוחנן והא תנינן בנות שוח וכו' א"ר בון בר כהנא ותמיה אנא וכו' ויתיביניה אנא אמר חרובין ואת אמר בנות שוח וכו' ונשארה התמיה על קושית ר"ל כמו בגמרא דילן בר"ה וכדפרישית שם. והשתא מדחזינן דבירושלמי הגי' דתמה גם על הא דמדמה חרובין לבנות שוח ומפני שבנות שוח הן ממין תאנה החשוב ואלו חרובין דר' נחמיה ממין הגרוע הוא כדמסיק הכא דאלו בדוקא ממעטינן ואין חיובן במעשרות אלא מדבריהם ראה הרמב"ם לומר דהא דלא פריך הכי בגמרא דילן משום דחדא הוא דנקט והוא הדין דהוי מצי למיפרך כדפריך בירושלמי אלא דעדיפא מיניה פריך דמאי מדמית מידי דרבנן למידי דאורייתא וזהו שכתב נראה לי דדעתו היה נוטה לפרש סוגית הש"ס דילן בהא כעין הסוגיא דהכא ודשביעית ולא פליגי הסוגיות אהדדי. ובעיקר הדין שהכריע הוא ז"ל דכל פירות האילן חיובן מן התורה לבד אלו המינים הגרועים דחרובין. כבר מבואר מדברינו בדבור דלעיל דהאי אתייא אליבא דהאי תנא דאית בעי מימר וכו' דלדידיה הוא דאמרינן דכל שאר פירות האילן מן התורה הן וראה הוא ז"ל להכריע כהאי תנא דסתם ספרא הוא וכן בספרי וכך מצינו בכמה מקומות בש"ס לסתם מתניתין שהוא כן כדהביאו התוס' בבכורות שם ומה דמצינו באיזה מקומות בהש"ס בהיפך הן אליבא דהאי תנא בברייתא קמייתא דהכא כאשר נתבאר: