מראה הפנים על תלמוד ירושלמי כלאים ז:ו:ד

לאויר עשרה היא מתניתא. למאי דפרישית מבואר הוא דלא פליגי שמואל ור"י בדין הקידוש דלכ"ע אינו מתקדש אלא דוקא בהניחו תחת הגפן כדקתני בהדיא בתוספתא והבאתיה בפנים בריש הלכה ולא פליגי אלא באוקימתא ובפירוש דהסיפא דהמתני' דשמואל לישנא דהמעביר בכרם דייק ליה ומוקי למתני' דהא דקתני אסור היינו אסור ומקדש כגון שהניחו תחת הגפן ומתני' קמ"ל דלא בעינן שיהא מונח תחת גפן אחת עד שיוסיף במאתים אלא אפי' העבירו מגפן לגפן ובלבד שבכל פעם יניחו תחת הגפן ואם בין הכל שהה עד שהוסיף במאתים אסור ומקדש וכדקאמר בהדיא תחת כל גפן וגפן ואם לא הניחו כלל אלא שהעבירו דרך העברה בלבד מודה שמואל דאסור ואינו מקדש אלא דלישנא דבכרם משמע ליה שהעבירו בכל הכרם ולפיכך מוקי ומפרש לה כדאמרן ור' יוחנן לא דייק ליה הא אלא דלישנא דאסור הוא דדייק ליה מדלא קתני קידש ש"מ דלא איירי במתני' בשהניחו כלל אלא המעביר דוקא קתני ולאויר עשרה הוא דאיירי במתני' והלכך אסור הוא דקתני אבל אם הניחו תחת הגפן עד שהוסיף במאתים לד"ה קידש דלא פליגי אתוספתא והאי תוספתא פירושא דמתני' היא דמה שלא פי' לנו התנא במתני' פ' לנו בברייתא וה"נ אמרי' לעיל בהל"ב גבי זרע ע"ג גפן דכל היכא דבאויר עשרה הוא אסור ואינו מקדש והרי דברי הרמב"ם מבוארין הן כמו שהבאתי דבריו לעיל בסוף ד"ה תני וכו' ומשום זה לא ידעתי מה היה רוצה התי"ט בענין זה ורצה להסב לדבר אחר ובפלוגתא דר"י ור"א דלקמן וחילק בין זרעים ובין גפנים וההיא פלוגתא לא שייכא כלל לענין זה דהתם בעציץ שאינו נקוב מיירי ואדרבה משם מיהת מוכח דבעינן עכ"פ תחת הגפן לענין קידוש וזהו שרמז הרמב"ם בפי' המשנה וזכרו אותו בגמ' וכו' ועיקר הדין ילמד מהתוספתא כמבואר ודברי הרמב"ם עולין יפה בלי פקפוק והשאר מבואר הכל בפנים ובענין הק"ו דלקמן האוסר אינו נאסר וכו' עיין לעיל בהלכה ד' מה שנתבאר שם בס"ד:

סליק פירקא בס"ד: