מראה הפנים על תלמוד ירושלמי כלאים ז:ד:ד

אע"פ שאין קרקע נגזל יש יאוש לקרקע. והיינו מדבריהם דהחמירו באיסור כלאים כך העלו התוס' בפ' לולב הגזול (דף ל) והן דברי הר"ש כאן וכך נראה מדברי הרמב"ם שפסק שם בהל' י' כהאי דהכא וכתב ואם לא נשתקטו הבעלים אע"פ שנתייאשו אינו מקדש אלא מד"ס ומשום דיאוש מועיל כאן לאסור מיהת מדבריהם ומיהו שמעינן דזהו מוסכם לדעתו ז"ל דאין יאוש לקרקע בדבר תורה ולפיכך בדין ערלה לקמך בפ"י ממ"ש ונטע רבעי בהלכה ה' סתם וכתב הגזלן שנטע חייב בערלה וכסומא דמתניתין דפ"ק דערלה ולא כתב דמיירי ביאוש כדנראה לכאורה מאוקימתא דהש"ס בערלה ומה שסיימו עוד התוס' שם וזהו ג"כ מדברי הר"ש וכתבו במס' ערלה פ"ק קתני בירושלמי וכו' בר"ה פטור בגזל קרקע וכו' וכולא מילתא תמוה וכו' עיי"ש ויש לתמוה הרבה על תמיהתם דזה ברור הוא דהאי דקאמר התם בגזל קרקע לא קאי כלל אהא דלעיל בר"ה פטור אלא דהאי בר"ה פטור סיומא דמילתא דלעיל דהתם היא והאי בגזל קרקע דאבתרה מילתא באנפי נפשה ולפרושי להגזלן שנטע דבמתני' קאי כמו שתמצא בביאורי שם וזהו הדרך האמת בלי שוה ספק וע"ש בערלה ובביאור גופא דדינא דהגזלן שנטע אבאר בהגיעי לשם ברחמי ובס"ד: